"זה לא פשוט לטפל בחולת דמנציה, עצמתי את העיניים רק לכמה רגעים ומרים נעלמה. ברגעים שהיא לא הייתה לצדי הרגשתי ריקנות ובדידות. אני רוצה להודות לכל מי שעזר לנו למצוא אותה".
אברהם מזרחי 72, תושב הוד השרון, עובד כשומר בבית הספר 'בר לב' בכפר סבא. לדבריו, לפני שנתיים מרים (בושרי) חלתה בדמנציה – מחלה שגורמת לה לשכוח היכן היא מניחה דברים ולאבד את מיקומה לעיתים ברחוב. ביום שבת הרגיש מזרחי את אובדנה הפיסי של מרים אשתו שנעלמה סמוך לשעה 13:00 ונמצאה סמוך לשעה 23:00 באותו הלילה.
"הפעם איבדתי אותה באופן פיזי, אני חושש מהיום שאאבד אותה בשל המחלה. אני חושש מהיום שהיא לא תזהה אותי".
לדבריו של אברהם אשתו מתקשרת וצלולה והם מנהלים שיחות ומבלים ביחד. "מרים פרשה מעבודתה כגננת לפני שנתיים מאז היא מבלה איתי ועם הנכדים. ישנם רגעים שהיא מאבדת דברים – שוכחת ולא מזהה היכן היא נמצאת. יש לנו מטפלת מביטוח לאומי שעוזרת לנו אבל זה לא מספיק".
אברהם ומרים הכירו בקאנטרי בכפר סבא. לשניהם זו הייתה התחלה של פרק ב' ביחסים הרומנטיים. "אני הייתי אלמן בודד, הכרתי את מרים ליד הבריכה. דיברנו והתאמנו ביחד במשך שנה עד שהקשר הפך לרומנטי בנינו. מרים אישה משכמה ומעלה, היא חכמה, אישה טובה שגידלה כאן דורות של ילדים בגנים שהיא לימדה בהם. ברגע שהכרתי אותה הפכתי לפחות בודד".
מה קרה באותו הערב שהיא נעלמה?
"כאמור נמנמתי רק לכמה רגעים והיא נעלמה. פנינו למשטרה והתחלנו לחפש אותה בכל רחבי הוד השרון. ככל שהזמן עבר והיא לא נמצאה – חששתי יותר ויותר. חיפשנו אותה בכל מקום ללא הצלחה. עשרות תושבים עזרו לנו ויצאו לרחובות. זה חימם את לבנו וגרם לנו להבין מהי כוחה של קהילת הוד השרון".
