הייה לי חבר, הייה לי אח

אם אתם מחפשים מקצוע נדרש וחיוני לתקופת הקורונה ומעבר לה, אתם מוזמנים לקרוא את מה שיש לבוריס גבריאלוב ואסף שמואל, לספר על דרך החדשה בה בחרו ועל הסיפוק שהם מקבלים מטיפול בתינוקות במרפאת טיפת חלב של כללית בהוד השרון

בוריס גבריאלוב (36) מפתח תקווה, ואסף שמואל (40) מכפר סבא, נפגשו לראשונה במרפאת השחר הוד השרון ששייכת למחוז דן פתח תקווה בכללית. בשניים שעבדו בעבודה עם תנאים ושכר מעולה – החליטו לעשות הסבת מקצוע. לאחר אין ספור תהיות ובדיקות בחרו להפוך לאחים סיעודיים. לפני מספר חודשים הם הגיעו לסטאז' במרפאת השחר – היישר לטיפת חלב.

"כשהתחלתי ללמוד, חלמתי על עבודה בבתי חולים, לא חלמתי שאגיע לטפל בתינוקות. עם הזמן הבנתי שמה שחשוב הוא ערך הנתינה למטופל שלך ולא המיקום שבו אתה נמצא", אומר בוריס שעזב את עולם משאבי אנוש, והיה בין השאר מנהל מערך הגיוס של חברת דן – תחבורה ציבורית.

בוריס, רווק שמתגורר בפתח תקווה ואסף נשוי ואב לילדה, עשו הסבת מקצוע לפני 3 שנים ועברו לאחרונה סטאז' תחת ידיה של בלה פלטוב מנהלת המרפאה. כיום, הם ממשיכים את לימודיהם בבתי חולים בתחום הנוירולוגיה. אסף בבית החולים איכילוב ובוריס בבית החולים בלינסון.

"אמא שלי שהייתה אחות, תמיד אמרה לי ולאחותי שבכל בית חייב שיהיה מישהו מתחום הרפואה. אחותי הבינה את זה לפניי, היא למדה את התחום והפכה לאחות במיון בבית החולים בלינסון – לי לקח יותר זמן", אומר בוריס בחיוך.

מה היה הגורם המכריע שגרם לכם לעשות הסבה מקצועית?

אסף: "עבדתי בהייטק, אני מחזיק בשני תארים – תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במנהל עסקים. עבדתי המון שנים בתחום ההייטק והלוטק, עבדתי בחברות תקשורת גדולות, בפיתוח עסקים, רכש ומכירות, התקדמתי והפכתי למנהל מותג. מבחינתי כבשתי את כל היעדים שאליהם שאפתי. הלכתי לעבודה בלי להרגיש אתגר או סיפוק ממה שאני עושה והייתי כבוי. לא רציתי להמשיך לחיות כך את חיי".

בוריס שמצייר תמונה דומה, מספר על המהפך שעשה בחייו. "הייתי בשיא הקריירה שלי – הרווחתי סכומים מטורפים והיו לי תנאים מעולים. אני בן אדם של תקשורת ודינמיקה עם אנשים. הרגשתי שמיציתי את התחום שבו עבדתי וחיפשתי מקצוע שבו אוכל לתרום מעצמי לאחרים".

מה גרם לכם לבחור במקצוע הסיעוד?

בוריס: "כנראה שהשיחות עם אמא שלי ואחותי. עוד כשהיינו ילדים, אמי תמיד הסבירה לנו על חלקי הפרה והאנטומיה שלנו בני האדם (אנחנו ממוצא בוכרי כך שהבשר היה המרכיב העיקרי בארוחות). כשאחותי החלה לעבוד במיון, היא סיפרה לנו על החוויות והסיפוק שהיא חווה מעבודתה – זה עשה את שלו".

אסף: "בצבא שירתי בתור חובש כך שתחום הרפואה לא זר לי. כבר אז השיחות עם צוותי הרופאים עוררו בי עניין – הצלת החיים, טיפול בפצועים ונתינה לזולת הם מעשים הרואיים מבחינתי. חיפשתי מקום עבודה שבו אוכל לעבוד ולהרגיש שאני תורם מעצמי".

אתם מציירים תמונה פסטורלית שמנגד יש שטוענים שמערכת הבריאות קורסת, בעיקר כעת בשל הקורונה. אתם לא חוששים להידבק?

"הקורונה פרצה לאחר שהתחלתי ללמוד ולעבוד בתחום. היא העצימה את העומסים אבל מערכת הבריאות בארץ עדיין נחשבת בעיני לטובה לעומת מקומות אחרים בעולם. לכל תחום יש את המחדלים והצרות שלו", אומר אסף ומצטט את ג'ון לנון" 'אני רוצה להיות מאושר'. לגבי ההידבקות – אכן הפכתי לחרדתי. יש לי ילדה קטנה בבית ולפני שאני מחבק אותה או נוגע במשהו בבית, אני מתקלח ומחטא את הבגדים שלי. הידיים שלי מלאות בחתכים מהטיפול בחולים אבל גם אם הייתי צריך לבחור שוב – הייתי בחור במקצוע הסיעוד". 

לדבריו של בוריס, העבודה אכן קשה אך ממלאת אותו בהרגשה של התרוממות רוח. "אני זוכה ללוות את החולים שנכנסים למחלקה, לתווך בניהם לבין הרופאים. מסייע להם בכל בקשה ושאלה – דבר שגורם להם להאמין במערכת הבריאות. אני לא נוהג ליפות את הדברים והחולים בתגובה אומרים לי לא פעם – 'אתה לא יכול לרפא אותנו אבל החיוך והרצון שלך לעזור לנו עוזרים לנו להתמודד. עבורי זה הכל".

איך הרגשתם כשהגעתם למרפאה שמטפלת בתינוקות?

"רצינו שישבצו אותנו בבתי חולים", אומרים השניים שבתחילה התאכזבו מהשיבוץ. "לא הייתה לנו שום ציפייה מהמקום, התחלנו כאן ככוח עזר ונחשפנו לקהילה מדהימה. לבלה – שלימדה אותנו את כל מה שאנחנו יודעים במקצועיות וסבלנות", אומר בוריס ומוסיף שנחשף לעולם ההורות ולתינוקות ופיתח יחד עם בלה פרויקט בשם 'שבוע שנה בטוחה' – שנועד למנוע מוות בעריסה.

אסף: "האמת שכמו בוריס גם אני התאכזבתי מהשיבוץ. אבל לשמחתי פגשתי בבלה שהיא אחות מוסמכת עם המון תארים וניסיון רב בבתי חולים. למדתי ממנה המון ומי יודע? אולי בהמשך אתמחה בתחום הזה".

תמליצו לאנשים בתחילת הקריירה שלהם או לכאלו שרוצים לעשות הסבה, ללמוד את התחום?

בוריס: "לפני הכל אני ממליץ לכל אחד ללכת אחר נטיות ליבו. לא לבחור במקצוע שאחרים ממליצים לו עליו. בנוסף, כדאי להיזהר מכל מיני קורסים או תארים שאין להם ביקוש. לא שווה ללמוד לתואר ולעבוד בסוף כמוקדן. בתחום הרפואה תמיד יש עבודה וניתן להתקדם ולהגיע למגוון של מחלקות והישגים", אסף שמקשיב לו מחזק את דבריו: "לפני הכל צריך לברר אם נרתעים מדם, פציעות וכדומה. מדובר בעבודה לא קלה אבל מאוד מספקת. אני לא מצטער לרגע שבחרתי בתחום".

כתבות קשורות

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן