עולם מופלא איפה אתה?

בעולם שבו אין רגע דל, כשהחדשות רודפות זו את זו והמציאות נדמית כמשוגעת – הצלחנו למצוא רגע נדיר של שקט, של התרוממות רוח. זה קרה בהופעה של אביב גדג', שהתקיימה ב"דב הירוק". אפילו החותים לא הצליחו למנוע מאיתנו לשיר, לרקוד ולהרגיש – ולו לרגע – חופשיים

עולם מופלא, איפה אתה?
רגע נדיר של שקט, של התרוממות רוח. אביב גדג' ב"דב הירוק"

כשקולה של האזעקה פילח את האוויר, נשמעה קריאה מתוך הקהל: "אם כבר למות – אז בהופעה של אביב!" היה בזה משהו טראגי ומנחם כאחד – שילוב נדיר בין פחד עמוק לאהבה גדולה לאמן ששר אותנו מבפנים.

אביב גדג', שידוע ברגישותו ובישירותו, לא נשאר אדיש: "חייבים להשיב את החטופים. אני תושב עוטף עזה, וגם אני וחבריי קוראים להשבתם – גם במחיר ההגנה על עצמנו. אסור לנו לאבד צלם אנוש". המילים הללו נאמרו מהלב – לב שממשיך לפעום למרות הכאב, ולדבר בשם אלה שלא יכולים.

ההופעה התקיימה בדב הירוק ביוזמת "אלומה" – בית לתרבות מקומית. בצהרי היום (שישי) זרמו למקום משפחות, מבוגרים, ילדים ובני נוער. כולם באו כדי לשמוע את גדג' – וחזרו יחד איתו לשירים שהפכו כמעט להמנונים. הוא נתן את כל כולו – והלב של כולנו רעד.

בין השירים שביצע היו: "הכוכב השקט", "צודק ושובר", "כאבי גדילה", "הגולם", ו"דם על הים".

המופע כלל שירים מארבעת אלבומיו, ובהם גם מהאלבום האחרון "עולם מופלא, איפה אתה?" – שיצא באוקטובר 2023.

האלבום, שנכתב והוקלט לפני זוועות ה-7 באוקטובר, קיבל משמעות חדשה ומצמררת. מילותיו ולחניו נשמעים כמעט נבואיים – עדות רגשית למה שקשה לעכל.

ביקורות תיארו אותו כ"סימפוניה לקטסטרופה" – יצירה אמנותית שמצליחה לבטא את מה שלא ניתן להסביר במילים.

"עולם מופלא, איפה אתה?" הוא לא רק אלבום – הוא מסע. הוא נוגע בעומק הרגש האנושי, משקף מציאות קשה ומציע נחמה דרך אמנות. במיוחד בזמנים של טלטלה, הוא מזמין אותנו להקשיב באמת – לעצמנו, לעולם, זה לזה.

באלבום 14 רצועות, ובהן "מלאכים לידי", "מהגוני" ו"ארמון הדקלים" – שירים שנעים בין אהבה לאלימות, בין נחמה לאכזבה.

מאז האירועים הנוראים של אוקטובר, קיבלו השירים רבדים חדשים. גדג', תושב עין הבשור, הצליח להימלט עם משפחתו מהתופת – וכשקרא מעל הבמה להשבת החטופים, כולנו הרגשנו שהוא מדבר מדם ליבו.

ההופעה נחתמה בשיר "כל החומות הגבוהות", מעין תפילה חרישית לנופלים, ולמען אלו שטרם שבו: "אני כותב על הקירות כדי שלא יפלו אני מדבר עם המתים שלא ייעלמו".

ובין אזעקה לשיר, בין דמעה לחיוך – הרגשנו לרגע, למרות הכול, שאנחנו עדיין אנושיים.

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן