מאז השתלטה הקורונה על חיינו, עושים קברניטי הכדורגל הישראלי מאמצים כבירים על מנת להחריג את ענף הספורט הפופולרי, בזמן שסגר רודף סגר ומרבית המדינה משותקת. ההצלחה החלקית נוגעת בעיקר למשחקי הליגות המקצועניות, כשמנגד ליגות הנוער, שלא הגיעו לסיומן החוקי בעונה שעברה, נפתחו העונה לתקופה קצרה ונסגרו בסוף דצמבר עם תחילתו של הסגר השלישי. המשמעות: השבתה של אלפי ילדים ונערים שכל רצונם לעסוק בספורט תחרותי. אלא שלא רק בני הנוער נפגעים, והמצב שנוצר הפך לבלי הכר גם את שגרת חייהם של לא מעט מאמנים.
אחד מהם הוא דודי מילר, מאמן קבוצת הנוער של בית"ר כפר סבא. ההספק הקצרצר של קבוצתו העונה כלל העפלה לסיבוב השני בגביע המדינה, לצד ניצחון והפסד בליגה הארצית. עד הסגר שטרף את הקלפים. "הכנתי תכנית אימונים הכוללת סדרת אתגרים בבית. השחקנים מצלמים את עצמם, שולחים את התרגיל בוואטסאפ הקבוצתי ומתחרים ביניהם מי יבצע אותו בפחות זמן", פותח מילר בראיון ל"הוד השרון ניוז" על סדר יום משונה של מאמן ללא אימונים. "זה שילוב של פאן ושמירה על כושר, כשבמקביל אנחנו מקפידים כמובן לבדוק שכולם בריאים".
המציאות החדשה כוללת השבתה, חזרה וחוזר חלילה. איך זה משפיע על הנערים?
"זה משפיע מאוד במיוחד בקטע המנטלי. השחקנים אומרים שזה הורס להם את כל האנרגיות, נכנסים למוד של ארבעה אימונים בשבוע ופתאום הכל מפסיק בבום. נוראית עוד יותר היא התקופה בה היו רק אימונים בלי משחקים, ואז למעשה אתה מתאמן בלי מטרה. מעבר לזה, האימונים היו ללא מגע וזה רחוק מאימון רגיל. תחנות עם מרחקים בין אחד לשני, כמו אימונים של טרומיים. בעיטות לשער ובעיקר טכניקה אישית. הרבה פחות קבוצתי ובטח שבלי שום סימן לטקטיקה. עד אז, מעבר לחימום ומתיחות, לא ידעתי מה זה לעבוד בלי כדור. אצלי באימונים הוא תמיד דבוק לשחקנים לרגל מהתחלה עד הסוף".
על העובדה שמדובר בנערים רבים שצפויים להתגייס בקרוב לצה"ל מוסיף מילר: "הרבה שחקנים מתייעצים איתי לקראת הצבא כי הם רוצים להמשיך בכדורגל. חלק אפילו חושבים על אופציות של עריקות או כלא, אבל אני תמיד אומר להם לא ללכת לכיוון הזה בשום פנים ואופן, להתגייס כמו כולם ולמלא את חובתם. כשיתגייסו תמיד יוכלו לבקש לא להיות קרביים למען הקריירה. הצעירים יותר עוד לא שם והשאלות שלהם נוגעות בעיקר על איך לשמור על הגוף ולהשתפר גם בסגר".
ההתמודדות של מילר לא הייתה פשוטה גם באופן אישי. "זו הייתה קטסטרופה בשבילי. בסגר השני שיתפתי את המנהל המקצועי, אשר אלקובי, שאיבדתי את חדוות האימון שלי. היה לי קשה להניע את עצמי, אבל לשמחתי איך שעלינו על הדשא התשוקה בערה בי שוב. ועכשיו, עד שכבר התחלנו את העונה, שוב מפסיקים הכל. זה משפיע ומאוד קשה מבחינה מנטלית".
מסי על הגב
דודי מילר (44), נשוי להילה, מנהלת סיעוד למחלקה לרפואה דחופה ילדים בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, ומתגורר ביישוב צור יצחק. בוגר קורס מדריכים בווינגייט ובעל תעודת מאמן אופ"א A בהתאחדות, המאפשרת לו לאמן בוגרים עד ליגה א'. תחום האימון הוא חלק בלתי נפרד ממנו כבר 18 שנים, בהן ארבע בהפועל כפר סבא ושלוש בבית"ר כפר סבא, בשתי קדנציות. עוד עבר בין השאר בהוד השרון, צור יגאל וקדימה/צורן. במקביל עובד כאחראי צוות מחסנאים בחברה לייבוא מזון.
משפחת מילר חובבת טיולים מושבעת, המשתקפת היטב בשמות הייחודיים של שלושת הבנים – טבע (13 וחצי), יער (9 וחצי) ונוף (3 וחצי). האהבה הבלתי אמצעית לטיולים הגיעה מהאישה הילה, שמצטרפת לשיחה ומבהירה: "כשאין אימון יש מסלול. שמות הילדים הם של דברים ראשוניים וטהורים שלא הרסו אותם". דודי מוסיף אנקדוטה מעניינת שהובילה לבחירת השם של בנו הבכור: "לפני הרבה שנים שמעתי את אחד ההורים צועק ביציע 'טבע, טבע!'. שאלתי למי הוא צועק והוא ענה שזה השם של הבן שלו והוא ממוצא אינדיאני. נדלקתי על השם והשאר היסטוריה. בהתחלה זה לא עבר לאנשים בגרון, אבל התרגלו".
המשפחה המלוכדת היא גם היתרון הגדול של מילר בתקופה המורכבת הנוכחית. "בדרך כלל אני מגיע מהעבודה, מתלבש ויוצא לאימון, כך שאין לי יותר מדי אינטראקציה בבית. הקורונה אמנם נוראית, אבל אני מרוויח זמן איכות עם אשתי ויכול לעזור לה עם הילדים. אני כבר 18 שנה בתחום, ואין הרבה נשים שהיו מוכנות שהבעל ייעלם מהבית לכך כך הרבה זמן, מה גם שהמשחקים בשבת בבוקר. ברור שבלי התמיכה של הילה לא הייתי בכדורגל".
אהבות גדולות נוספות של מילר הן ברצלונה וקעקועים. השילוב הוביל לקעקוע ענק המכסה את כל גבו, עליו מתנוסס ליאו מסי המניף את חולצת המשחק, ומתחתיו העתק מדויק של הקאמפ נואו. "זה הביטוי לאהבה שלי לאלוהי הכדורגל ולקבוצה שאני הכי אוהב בעולם", מחייך מילר כשהוא חושף את פאר היצירה שעל גבו. "האמת שמסי רק נתן לי תירוץ לעשות את זה, אבל את ברצלונה אני אוהב כבר מ-1992, וזה התחזק עם כניסתם של הברזילאים – תחילה רומאריו ובהמשך ריבאלדו ורונאלדיניו".
באופן פרדוקסלי, קריירת האימון הרחיקה אותו מהזירה המקומית. "הייתי שרוף על מכבי חיפה, "קוף ירוק" עם מנוי קבוע בקריית אליעזר", הוא משחזר. "אבל כשהתחלתי ללמוד טקטיקה, ראיתי את הכדורגל בעין אחרת – יותר של מאמן ופחות של אוהד. אז גם גיליתי שהכדורגל פה הוא לא מה שחשבתי וכל מה שנוגע לכדורגל ישראלי התחיל לשקוע. זו הצגה שכולנו אמורים ליהנות ממנה ולא להירדם בה. מכבי חיפה תהיה בליבי לעד, אבל אני כבר לא הולך למשחקים, לא צופה בטלוויזיה והאמת שכמעט לא מכיר שחקנים בארץ".
אגב, סממני ברצלונה הם ממש לא היחידים שמקועקעים על גופו של מילר, וכרוקיסט בנשמה נמצאים עליו לעד גם דיוקנו של אביב גפן, ושמות הלהקות "היהודים" ו- ""Guns N' Roses. עד שיגשים חלום ישן וילמד לנגן על תופים, מי שעושה זאת במקומו בינתיים הוא ילד הסנדוויץ' יער, מתופף בהתהוות.
מתי נחזור סוף סוף לשגרת אימונים ומשחקים?
"אני רוצה להאמין שבאמצע פברואר. לא יודע איך יחזירו את הכל, אבל יעשו מאמץ לסיים את העונה, כי מעבר לזה עלולים חלילה לבטל אותה. אני מעריך שהליגה תתארך ותימשך עד לסוף יולי. בשבועיים הראשונים של אוגוסט יהיה חופש ומיד לאחר מכן חזרה לאימונים".
מה תאחל למועדון שלך ולכדורגל הישראלי בתקופה הקרובה?
"בית"ר כפר סבא זה מועדון משפחתי ובית חם. אני מאחל למחלקת הנוער שתפרח ותשאף למעלה, ולעצמי להמשיך שם עוד הרבה שנים. לגבי הכדורגל? תן למלא חצי אצטדיון בהתאם להנחיות, זה מספיק לי. הלוואי שנראה בקרוב ניצנים של קהל במגרשים כהתחלה של חזרה לשגרה".
