"תושבי הוד השרון בבקשה אל תהיו עצובים אני הולכת לנוח עכשיו. תבקרו אותי מדי פעם ואם אפשר שתהיה איזו גינה על שמי. היו שלום בטוח שניפגש. אני חייתי בניכם כמו פרח בר".
הלווייתה של נירית סוקול, נערכה בבית העלמין אלישמע במעמד מאות בני משפחה, חברים, מכרים ופעילים חברתיים שהזילו דמעה בדרך לקברה. יצא מבית הכנסת באלישמע אל בית העלמין המקומי.
אף עין לא נותרה יבשה בעת שמכתבה של סוקול הוקרא על ידי קרובת משפחתה בדרכה האחרונה.
"תודה שהגעתם לוות אותי בדרכי האחרונה. נראה לכם שאתן למישהו אחר לכתוב במקומי את המילים האחרונות שלי?
תודה לכל מי שהגיע. אני רוצה שתבטיחו לי שעם כל הקושי לא תתאבלו עליי. בשנים האחרונות החיים שלי לא היו פשוטים בכלל, כל יום היה מלחמת הישרדות. למרות שרק מעטים ידעו – סבלתי שנים.
אני רוצה להודות לכל מי שהיה חלק מחיי. תודה לבני בעלי שהיה אהבתי והבחירה הטובה ביותר של חיי. היית חבר אבא ובעל לתפארת. אין מילים שתוכלנה לתאר את תודתי ואהבתי. תודה על הזכות לחיות לצדך – דבר שרק מעטים זוכים לו. תודה על הימים והלילות שהיית לצדי על ההכלה והרגישות. תודה לבנים הנפלאים שלי יאיר וגלעד, ילדים שכל אמא מאחלת לעצמה. אוהבים ללא גבול, מחבקים ובעיקר רגישים. מצטערת שהגוף שלי בגד בי.
תודה לאחים היקרים שלי שמחה וגדי, שמילים לא תוכלנה לתאר את גודל אהבתי ותודתי. רק אלוהים יודע מה עברתם איתי. אהבתם אותי ללא גבולות. כל דקה הייתה אתכם הייתה זכות, אוהבת אתכם לנצח. לרותי הגיסה הכי מיוחדת עלי האדמות שסיפקה לי קרן אור יום יום בתוך האפלה – גלעד ויאירי באחריותך. לגיסות האהובות שפינקו ללא גבולות בישלו הסיעו וחיבקו. לאחים היקרים של בני בעלי שלא עזבו אותנו לרגע.
תודה לקרן הר פז אהובתי, שהייתה אשת סודי. לדליה לוי לליאת שישבה לידי שעות, לאביבה גוטרמן ולכל החברים והחברות שלי שהלכו איתי כברת דרך ארוכה. לפסיכולוג הפרטי שלי זאב שרגא, שהיה שם תמיד בכל רגע שכאבתי.
תודה כל התושבים בהוד השרון שהייתה לי את הזכות להיות חלק מהקהילה שלהם, לתרום, לעזור ובעיקר על הכוחות שנתתם לי, בבקשה אל תהיו עצובים אני הולכת לנוח עכשיו. תבטיחו לי שתשמרו על כל הטוב שהשארתי. תמשיכו לעשות חסדים, תבקרו אותי מדי פעם ואם אפשר שתהיה איזו גינה על שמי. היו שלום בטוח שניפגש. אני חייתי בניכם כמו פרח בר."
