אם אתם תושבי הוד השרון השם דוד בן אשר בטח מוכר לכם מעיתון "ירוק" כאיש שראיין פוליטיקאים רבים ואנשי תרבות מובילים כמו חיים גורי ואסי דיין, אבל מאחורי האיש יש סיפור חיים מרתק שמתאים מאוד ליום כיפור וזאת בזכות שיר שכתב האיש, שהיה קצין בכיר, על מאורעות המלחמה והפך ברבות השנים לסרט מרגש.
איך השפיעו עליך מאורעות המלחמה ההיא?
"במלחמה הייתי ממונה על אבטחת מתקנים במרחב סיני. באחד הסיורים שלי באזור רומני הגעתי כמה דקות אחרי מארב מצרי שהרג כמה מחיילינו, עדיין היו גופותיהם ליד הרכבים שלהם ועל מכסה המנוע. תמונה מזעזעת זו מלווה אותי עד היום".
איך נולד השיר "שלושת הגשרים"?
"הייתי בתפקיד מסוים באזור התעלה בתנועה ארוכה. ראיתי שעל כל גשר על הסואץ מוצב שלט גדול ועליו שלט עם שם של קצין שנפל בלחימה על הקמת הגשר: גשר ג'וני, גשר ברוך, גשר יהודה. הדבר מאד הרשים אותי ובאותו לילה בביר גפגפה כתבתי את השיר על שלושת הגיבורים האלו. הבאתי את השיר לחברי חיים איטקיס שהלחין אותו. הוא העביר אותו ללהקת חה"ן שביצעה והקליטה את השיר. בלהקה כיכבו אז יהודית רביץ, קורין אלאל ועודד לרר ששרו את השיר. אחרי שנים התברר לי שאלוף ג'קי אבן, מפקד אזור הצליחה, הוא שיזם את הצבת השלטים והנצחת הלוחמים בקריאת גשרים על שמם".
40 שנה אחרי אותו אירוע החליט בן אשר לערוך תחקיר על שלושת הקצינים, ובעבודת נמלים איתר את משפחותיהם. "יזמתי מפגש של המשפחות עם מפקדי הנדסה קרבית ועוד רבים, והטלוויזיה הקהילתית של כפר סבא הפיקה סרט על המפגש הזה שהיה מעשיר מאוד".
בתקופה האחרונה נחשפו הפרוטוקולים של אותה מלחמה, ואני מתארת לעצמי שהם לא הפתיעו אותך.
"לא, הם לא הפתיעו ולא חידשו. הם חשפו את המהלכים המדיניים והראו עד כמה גדול המחדל. דדו היה די מקורב אליי אישית וכאבתי מאוד את מסקנות הוועדה לגביו. ברור שלא היה כאן מחדל צבאי בביצועי היחידות, פרט להערכות המודיעין הצבאי השגויות שהיו מאוד משמעותיות".
לאחרונה יצא לאקרנים סרט על גולדה שמאיר אותה באור חיובי יותר מזה שהיה מקובע עשרות שנים בזיכרון הקולקטיבי. מה דעתך על כך?
"הקצין מוטי אשכנזי, שהיה מפקד באחד המעוזים, היה ידידי בקורס קצינים. הוא הוביל את מחאת הלוחמים נגד גולדה ובמידה רבה גרם להתפטרותה. אני חושב שהסרט החדש מהווה נקודת מבט חשובה לגבי התנהלותה של גולדה ובמובן זה יש לו תרומה חשובה".
אחרי שסיימנו לדבר על המלחמה, בוא נעבור ברשותך לפוליטיקה. בעוד חודש יתקיימו הבחירות לראשות העיר. לפני 34 שנה התמודדת לראשות העיר מול עזרא בנימיני והפסדת. מה אתה זוכר מאותה תקופה ואיך השתנה מאז הקשר עם הבוחר?
"בעיקרון אין ממש הבדל בין הקמפיינים של אז והיום, פרט לאמצעי התקשורת הדיגיטליים. אבל גם היום המתמודדים נעזרים בעיתון המקומי וחייבים את המפגש הבלתי אמצעי עם הבוחרים".
במי אתה תומך לראשות העיר?
"מבחינתי יש שני מועמדים ראויים – נדב דואני וערן פרלמן. נבחן את שמות הרשימות שלהם והרקורד הביצועי. מה שמשפיע על הבחירה זה בכלל לא המצע שאצל כולם הוא אותו הדבר, אלא האישות המוקרנת מהמועמד".
בשני העשורים האחרונים מתפקד בן אשר ככתב מגזין פורה שכתב כבר מעל 4,000 כתבות. כשאני שואלת אותו איזו כתבה הוא זוכר במיוחד הוא מתקשה לבחור. "אני יכול לציין ראיונות עם חיים גורי, אסי דיין, אישה פונדקאית, שרים, חכי"ם, ראשי ערים, משוררים, ספורטאים, אלופים, ניצבים, אבלים, שמחות, רבנים, בעלי עסקים. באמת הכל מהכל. התפרסמו הרבה שירים וחמשירים שלי. זכורות לי כתבות עם בעלי צרכים מיוחדים כחשובות מאוד. ברוח הימים האלה אני רוצה לבקש סליחה ממי שנפגע ממני וכן די רבים שציפו להיכנס לעיתון בכתבה שלי והתאכזבו מטעמי אילוצים של העיתון".
ומה לאחל לך באופן אישי?
"תאחלי לי בריאות, ושאמשיך לרקוד שלוש פעמים בשבוע (כבר 40 שנה), ושאמשיך לכתוב ב'ירוק', במגזין 'רוקדים', בביטאון גמלאי צהל 'צוות', ואת חמשיר השבוע ב'מעריב' וכמובן שאמשיך לצאת לטיולים בעולם. לעיר אני מאחל שתשגשג ותהיה בית טוב לכל תושביה ושתזכה לראש עיר ראוי".
