"את האנשים השותקים קל לדחוק לשוליים. תסתכלו לנו בעיניים – הנשמות שלנו זועקות החוצה. אנחנו חכמים, שאפתנים ומלאים ברגש. תנו לנו את האפשרות לשנות ולהיות חלק מהחברה הישראלית. גם לי יש את האפשרות לשנות. כולנו צרכים לחיות בדמוקרטיה שנותנת מקום לדעה ולקול שלנו. דמוקרטיה היא מדינה לכל אזרחיה וזה אומר לכולם", כך כתבה טל אשר, בת ה-31 מהוד השרון, נאום מרגש אותו לא יכלה לשאת בשל מגבלתה וביקשה מהדס רגולסקי, דוברת 'בונות אלטרנטיבה' – לדבר בשמה. הדס נתנה לה את קולה והקריאה את דבריה מול מאות אנשים שהגיעו למחאה – אף עין לא נותרה יבשה.
טל, שחוותה המון קשיים, לוקה בתסמונת נדירה שגורמת לה להפרעה שפתית שמקשה עלייה לדבר, משמיעה את קולה באמצעות הארגון שבחר להקריא את נאומה אותו כתבה מדם ליבה. מירית אשר, אמה של טל: "הבת שלי הסתובבה עם אבחנה שגוייה במשך שנים, ברגע שטל למדה להקליד ולבטא את עצמה, היא החלה לפרוח. נרשמה ללימודים והצליחה לתקשר עם העולם. כרגע, טל עזבה את המסגרת שתומכת באנשים עם צרכים מיוחדים. היא מתגוררת איתנו בבית ונרשמת בכל פעם ללימודים אחרים. השאיפה שלה היא לצאת לעולם, להביע את דעותיה ולהשמיע את הקול שלה".
"אנשים הטילו ספק ביכולות שלי. מדי פעם התפרצתי והיה קשה להם להאמין שאני חכמה – ממה שנראה מיכולת הכתיבה שלי באייפד. שמעתי התלחשויות עליי ועל הבחורה שליוותה אותי. האשימו אותה שהיא כותבת במקומי. הרגשתי שלא נותנים לי הזדמנות, ולא מבינים מי אני באמת. דיברו אליי בטון ילדותי ומקטין", כותבת טל, שמצליחה להביע את רגשותיה במילים באמצעות המקלדת ואייפד.
"אדם שהיה עובר את מה שעברתי, היה מפחד מהעולם כולו. במהלך השנים, במקום לחבק ולאהוב אותי, קיבלתי עונשים ואיומים. אני רוצה שכולם יידעו שלכל אדם יש חלומות שהוא רוצה להגשים, גם אם הוא נראה כמי שלא מבין. החלום שלי הוא לנהל חיים בוגרים עם דירה ולימודים ואפילו בן זוג. היום אני מרגישה טוב יותר עם עצמי, מחכה להיות עצמאית ואגיע רחוק".
ההצטרפות לארגון 'בונות אלטרנטיבה'
מירית, מנסה להגשים את כל חלומותיה של בתה ולאפשר לה להרגיש ככל אישה בגילה. "חששתי כשטל פנתה אליי ובקשה להצטרף למחאת הנשים. מדובר בקבוצת נשים שצועדת בלבוש של גיבורת הסדרה – 'סיפורה של שפחה'. "פחדתי שצעדת המחאה תגרום לה לקושי נפשי ופיזי. טל התעקשה וכתבה לי: 'אמא – אני פמיניסטית ורוצה שישמעו את מה שיש לי להגיד'. לא התעקשתי עמה וחברתי למנהלות המחאה כאן בעיר הוד השרון, שכיום שתומכות ומחבקות אותה".
לדברי מירית, מאז הצטרפותה של טל ל'בונות אלטרנטיבה', היא מגיעה בדבקות לכל מפגש וצעדה ולאחרונה כתבה את נאומה וביקשה להשמיעו. "הדס רגולסקי, דוברת בונות אלטרנטיבה, נענתה לבקשתה, הקריאה את נאומה המרגש של בתי – וכך מצאנו משפחה חדשה", מספרת מירית בהתרגשות. "בתי מאוד אינטליגנטית וחכמה. היא מתקשה לדבר, לכן אנשים מדברים אליה כאל ילדה קטנה. יש פער בין יכולת הדיבור שלה למחשבותיה ורצונותיה. כשגילנו את שיטת ההקלדה, החיים נפתחו בפנייה".
מתוך נאומה של טל שהוקרא בהפגנת המחאה
"שמי טל אשר ואני על הרצף האוטיסטי וזקוקה לסיוע תמידי. יש לי תסמונת נוירולוגית נדירה שמקשה עליי לדבר באופן שוטף. הגעתי להחלטה עם עצמי שאני אעשה הכל בשביל שיהיה פה טוב יותר. אני פמיניסטית, נולדתי לדור של פמיניסטיות ומגיעה כל שבת כדי להיות חלק מהמחאות החשובות האלה ובעיקר למחאת הנשים. אני אישה מיוחדת שעברה התעללות מינית מבלי יכולת לספר על זה. אני אישה בת 31 שיושבת בבית כי אין תעסוקה מתאימה עבורי. אני רוצה שהממשלה תגן עליי ותיתן לי מקום טוב יותר להזדקן בו. המדינה צריכה לדאוג לנשים ולהרחיק את כל מי שמנסה לפגוע בנו. הממשלה הקיימת לא נותנת הזמנות שווה לנשים ולאנשים עם צרכים מיוחדים. דמיינו לכם ממשלה שבה יש יותר נשים ואנשים עם צרכים מיוחדים. איזו מדינה הייתה יכולה להיות לנו? אני רוצה להודות לארגון 'בונות אלטרנטיבה', שנותן לי הזדמנות שווה להשתתף במחאת הנשים. אני אוהבת שהן לא מוותרות – זה גורם לי להרגיש חזקה".
מירית: "טל הסתובבה במשך 30 שנה עם אבחנה שגוייה. כעת אנחנו מנסים לדאוג לה למסגרת לימודים ותעסוקה. היא לא מצליחה למצוא מקום תעסוקתי מתאים ולכן בחרה ללמוד. בקרוב היא תתחיל ללמוד בתוכנית 'להיות סטודנט' – פרויקט לימודים שמאפשר לאנשים עם מגבלה ללמוד ולהתפתח. הקושי שלנו הוא עם מציאת מסגרות לימודים וכולי תקווה שבעתיד יפתחו מסגרות דומות. הבת שלי צמאה ללמוד להרגיש שווה לכולם".
