לחבק את האוטיזם

לחבק את האוטיזם – תערוכת צילומים שתכניס אתכם לעולמם של 14 בוגרים שלוקים באוטיזם ותספק לכם הצצה לחייהם

יפעת פאר צילום- יגל קוממי

"כשהבן שלי שאל אותי 'אימא, אני אחיה אתך כל החיים? אני אתגייס? יהיה לי רישיון נהיגה'? החלטתי לצאת ולחפש עבורו תשובות", אומרת יפעת פאר אמו של עילי, צלמת, שהקימה תערוכה מרגשת במיוחד במטרה להכיר לנו 14 אנשים בוגרים מיוחדים שמבקשים להיות שווים כמו כולם.

יפעת פאר תושבת כפר סבא, אמא לחמישה ילדים – אחד מהם לוקה באוטיזם, החליטה לצאת למסע של חיפוש תשובות עבור בנה עילי שכיום בן 14. התוצאה: תערוכת צילומים של 14 בוגרים על הרצף האוטיסטי שמעניקה הצצה לחיים המורכבים והעדינים שלהם, דרך שיתוף כנה, רגיש וחשוף במטרה לייצר שינוי. 

"המטרה שלי היא לגרום לאנשים להבין ולהתחשב באחר ובשונה. אני מאמינה שהשיתוף חשוב ומשמעותי וזה לא משנה עם איזה לקות מתמודדים. מה שבאמת חשוב זה לחבק. משם נולד השם לתערוכה: 'לחבק את האוטיזם", אומרת יפעת.

התערוכה תתקיים בביום חמישי בתאריך ה-23.12.21 בשעה 18:00 במרכז הכנסים במלון שפיים. במהלך התערוכה יתקיים מופע 'אוטיסטה לייב' – של דניאל עמית ומופע 'חברים דרך השירים' – של רועי גינת ועידו בנסמן.

כשבנה של יפעת אובחן, היא לא ידעה דבר על האוטיזם ומשמעותו. "הייתי בהלם. אני ומשפחתי נאלצנו להתמודד עם לבטים קשיים ושאלות ללא מענה". היא מספרת.

"הגב ששבר את גב הגמל היה כשבני התבגר והחל לשאול אותי שאלות קיומיות ולא ידעתי כיצד לענות עליהן. מטרת תערוכת הבוגרים היא לספר את הסיפור שלהם לחברה, מה הם הקשיים עמם מתמודדים אנשים ומשפחות שאחד מבני המשפחה לוקה באוטיזם, כיצד החברה יכולה להושיט להם יד – לקבל אותם ולחבק את הקושי. אני מאמינה שכדי לקבל את השונה, צריך לחוש אמפתיה שמושגת דרך התקרבות לנושא, שמיעת סיפורים אישיים ויזואליזציה הממחישה עד כמה זה כאן בתוכנו. בעבר הקמתי תערוכה לצעירים יותר. כיום החלטתי לצלם בוגרים".

יפעת ובנה - צילום אנהל׳ה

במה בחרת להתמקד?

"צילמתי אנשים בוגרים בתפקודים שונים כאשר לצד כל תמונה יש את סיפורו האישי מנקודת מבטו של המתמודד שחושף ומספר על החיים לצד האוטיזם".

כיצד הגעת לתחום הצילום?

"כשהבאתי את ילדיי לעולם, הייתי האישה והאמא הכי מאושרת עלי אדמות. נשארתי בבית עשר שנים כדי לגדל אותם כמובן מתוך בחירה אישית ומשפחתית. חצי שנה לאחר האבחון של עילי, היה לי רגע גורלי – הרגע שבו החלטתי להגשים את עצמי. את יפעת כפי שאף אחד אחר לא מכיר. אפילו לא אני. פתחתי סטודיו לצילום אצלי בבית והגשמתי חלום נוסף – להיות צלמת. למדתי צילום ולא עשיתי עם זה דבר. עד שהגיע הרגע שבו החלטתי לראות את עצמי.

אני מאמינה שהחיים מורכבים מאוסף של רגעים, של זיכרונות שנחקקים עמוק בזיכרון והופכים אותנו לאדם שאנחנו. הצילום הוא חלק ממני. מאז שאני זוכרת את עצמי. לתפוס את הרגע הקטן הזה בו מתגנב לו מבט של אהבה, מבט של גאווה, חיוך של אושר ונחת, צחוק מכל הלב והנשמה, סוד כמוס בין אחים, מבט אוהב בין זוג אהבים. הרגעים הקטנים שמרכיבים את התמונה המלאה".

מתי אובחן בנך?

"זה קרה במהלך ביקור שגרתי אצל הרופא. הוא אמר לי משפט שנחרט בראשי: 'אני רוצה לשלוח אותו לאבחון של אוטיזם'. משפט שבעקבותיו החיים שלי ושל עילי השתנו מן הקצה אל הקצה הייתי המומה. בעיקר חשבתי על כך שהוא רק בן 10. לא שיתפתי כמעט אף אחד. הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר על זה ובעיקר לא ידעתי מה זה אומר בכלל.

עם הזמן התחלתי לקבל החלטות חשובות כדי לעזור לו ולנסות להכיר את העולם החדש שאליו נחשפתי.

למדתי להכיר את עילי שלי מחדש. העברתי אותו לכיתת תקשורת למדתי מה זה אוטיזם. זו הייתה כיתת הלימוד הפרטית של עילי, שלי ושל כל המשפחה שלנו".

עם אלו קשיים התמודדתם?

"הקשיים וההתמודדות שהיו לנו עם עילי והאוטיזם, היו מאתגרים במיוחד. לילה אחד החלטתי לצאת עם זה לעולם ולספר לכולם עם מה אנחנו מתמודדים. לשתף בקשיים הקיימים ולהעניק הצצה לחיים שלנו עם האוטיזם. כשעשיתי זאת, צירפתי למסע עוד 11 ילדים ומשפחות שחווים את מה שאנחנו חווינו. עוצמה משותפת וקול גדול שמביא את השונה, המיוחד והאחר. הנושא צבר תאוצה רבה ופחות משנה לאחר ההחלטה ששינתה את חיי, הקמתי גם תערוכת צילומים מרגשת של 12 ילדים מהממים, מדהימים ומיוחדים. כל אחד – עולם ומלואו.  לצד כל תמונה צירפתי פוסט אמיץ שכתבה האם על הקשיים וההתמודדות היום-יומית שהם חווים.

לצד התערוכה יצאתי עם הרצאה של הסיפור האישי שלי. הרצאה שבה אני משתפת בסיפור המשפחתי שלנו שהחל בעיקר כאשר עילי היה בן ארבע והתחילו סימנים של ילד ‘לא רגיל’ ועד לגיל עשר, בו שלח אותנו הרופא של עילי לאבחון.

איזה מסר את רוצה להעביר דרך התערוכה ובכלל?

"כל אמא רוצה שיהיה לילד שלה רק טוב. לפעמים אין לנו שליטה על כך ומה שנותר לנו זה להילחם למענם ובנוסף לתת להם כלים להתמודד גם עם מצבים קשים.

אחת הסיבות שבגללה יצאתי עם התערוכה הייתה להביא למודעות ולשינוי ביחס כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים. זה בכלל לא משנה אם הם עם לקויות למידה, או עם חרדות, ילדים משולבים או ילדים על הספקטרום האוטיסטי. אני מאמינה שהעלאת המודעות החברתית במסגרת החינוכית, יכולה לתרום לשילובם בחברה ועשויה להקטין בעיות חברתיות לאורך תקופה.

אני מאמינה שבאמצעות התערוכה אתרום לחברה מודעת, שוויונית, מכבדת ומכילה יותר. אשמח לערוך סדנאות צילום בסמארטפון בכיתות בבתי הספר השונים באזור כדי לאפשר לתלמידים הסתכלות מיוחדת, שונה ומכילה יותר לעולם דרך תמונות שהם יצלמו לפי נושאים, יערכו ובסוף התהליך נקיים תערוכת צילומים".

כתבות קשורות

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן