בכל יום שואה מחלקת הסופרת קרן שלהבת, תושבת הוד השרון, סוכריות על מקל לזכר סבתה לוטי טיקר. בעקבות חלום מיסטי שחלמה השנה, החליטה לקיים את צוואתה ולהוציא לאור ספר שמתאר את סיפור הישרדותה במחנות ואת ארון הממתקים שלה, שהיה סמל לניצחון ושמחת חיים.
יש יוזמות זיכרון שמבקשות מאיתנו לעמוד דום, ויש כאלה שמבקשות מאיתנו לחייך, לטעום ואפילו למצוץ סוכרייה צבעונית דווקא ביום הכי כואב בלוח השנה. היוזמה של הסופרת קרן שלהבת מהוד השרון שייכת בדיוק לסוג השני: זיכרון עם טעם מתוק, כזה שנשאר על הלשון הרבה אחרי שהסיפור נגמר.
קרן לא רק זוכרת את סבתה, לוטי טיקר, היא ממשיכה אותה.
לוטי, שורדת שואה מרומניה, הייתה אישה עם לב גדול וחיבה בלתי מתנצלת למתוקים. מי שנכנס לביתה לא יכול היה לפספס את ארון הממתקים המפורסם: מגירה ועוד מגירה של סוכריות על מקל צבעוניות, עטופות בניירות מבריקים, כמו הבטחה קטנה לעולם טוב יותר. עבור הנכדים זה היה קסם, עבור לוטי זו הייתה אמירה: החיים, למרות הכול, יכולים להיות מתוקים.
וכך, מדי שנה ביום השואה, מחלקת קרן סוכריות על מקל. לא מתוך קלילות, אלא מתוך עומק. כמו מבצע דוגו – היוזמה שהחלה אצל שורד השואה דוד לייטנר, שאכל פלאפל בכל יום שואה – גם כאן מדובר בבחירה מודעת: להנציח דרך פעולה שמדגישה חיים, לא רק אובדן. אבל השנה משהו השתנה. זה התחיל בחלום.
קרן חלמה על שעון עומד, ובחלום סבתה לוטי הופיעה ושאלה שאלה פשוטה: "את זוכרת את ההבטחה שנתת לי בגיל 15? לכתוב את סיפור חיי?"
קרן התעוררה עם שילוב של געגוע ושליחות. היא יצאה מהבית, נכנסה לרכב של בן זוגה ואז שמעה רעש מוזר מהבגז’. כשהם פתחו אותו התברר שהוא עמד לזרוק שעון קוקייה ישן.
"יש מי שהיה מנפנף את זה כצירוף מקרים. אני בחרתי להקשיב לסימנים", מסבירה קרן. היא נסעה לבית העלמין, אל קברה של לוטי. אבל מה שחיכה לה שם לא היה רגע פיוטי, אלא הלם. "הקבר היה מוזנח נורא", היא משתפת.
"החלטתי מייד לרתום את אבא שלי, אבי טיקר, ואחותו לובה לרנר, למבצע שיפוץ המצבה. דאגנו להחזיר ללוטי את הכבוד, את הנראות, את הסיפור. ובמקביל התיישבתי לכתוב את סיפור חייה".
כך נולד הספר "ארון הממתקים של סבתא לוטי", שראה אור לרגל יום השואה.
זה לא עוד ספר זיכרונות. זה סיפור על ילדה שהבטיחה, על אישה שקיימה ועל סבתא אחת שהצליחה להשאיר אחריה מורשת לא צפויה: לא רק הישרדות, אלא שמחת חיים עיקשת. דרך סיפורים קטנים, רגעים של הומור ונגיעות של כאב, קרן בונה דיוקן חי של אישה שהבינה משהו עמוק על העולם: שגם אחרי החושך הכי גדול, מגיע לנו משהו מתוק.
השבוע המעגל הזה מקבל עוד שכבה. קרן תתארח בסלון משפחתי בגיל עמל, שם תספר על הספר, על סבתא לוטי ועל מבצע סוכריה.
אז בפעם הבאה שמישהו יושיט לכם סוכרייה על מקל ביום השואה – קחו, בלי לעשות חשבון לדיאטה. תשמחו כמו ילדים ותחיו כמו סבתא לוטי, בהכרת הטוב ובשמחת חיים שפורצת מהלב.
