רגע לפני פתיחת מרוץ ל.א.ש.י.ר, מפעל ההנצחה העירוני של הוד השרון לבוגרי תיכון הדרים שנפלו במערכות ישראל, נפגשנו לשיחה עם הוריו של רס״ן אייל אבניאון, שנהרג בפעילות מבצעית ברצועת עזה ביולי 2024. עבורם, המרוץ הוא לא רק אירוע קהילתי מרגש – אלא גם מפגש טעון עם מציאות חדשה וכואבת: הבן שהיה משתתף פעיל במרוץ, הפך בעצמו לחלק ממפעל ההנצחה.
אייל, בן 25 בנופלו, נהרג ב־1 ביולי 2024 מפיצוץ מטען במהלך פעילות מבצעית. הוא הותיר אחריו את הוריו, שרון ואבישחר, אח ואחות, חברים, חיילים שפיקד עליהם – ובעיקר עשרות מחברות ויומנים אישיים, שמתארים דמות של מנהיג שקט, רגיש ותובעני מעצמו, אדם שלא פחד להישיר מבט אל החולשות שלו ולדרוש מעצמו להשתפר.
זו השנה השנייה שבה משתתפת משפחתו במרוץ שבו אייל עצמו רץ כתלמיד תיכון – והפער בין הזיכרון החי לבין ההנצחה הכתובה עדיין קשה לעיכול.
"היום הזה קשה עבורנו", אומרים ההורים בסלון ביתם, שבו פזורות עשרות חוברות שהודפסו ביוזמת בית הספר והורי המשפחות השכולות. הדיסוננס בין רעש הילדים והשמחה שבוקעת מהצהרון הביתי שהם מנהלים – לבין השקט הפנימי והגעגוע – נוכח בכל פינה.
"זה בלתי נתפס עבורנו להשתתף במרוץ הזה לזכר הבן שלנו", אומר האב. "מצד אחד אנחנו מעריכים ומברכים על העשייה של התלמידים והמורים, מצד שני – לנו זה פשוט קשה רגשית".
מרוץ של זיכרון ושל זהות עירונית
מרוץ ל.א.ש.י.ר מתקיים השנה בין התאריכים 27–30 בינואר, לזכרם של שישה בוגרי תיכון הדרים שנפלו בשירותם הצבאי: יפתח שלפוברסקי ומשה סבן שנהרגו באסון המסוקים, רונן חיון שנפל בלבנון, ליאור שי שנהרג באסון המסוק ברומניה, רס״ן יאיר גרוס ז"ל, וכן רס״ן אייל אבניאון שנפל בעזה במלחמת "חרבות ברזל".
המרוץ הפך לאורך השנים למסורת עירונית משמעותית ולמפעל חינוכי עמוק, שבו מאות תלמידות ותלמידי שכבת י״ב רצים לאורך אתרי הארץ ומתוודעים לסיפור חייהם של הנופלים – לא רק כגיבורים צבאיים, אלא כבני אדם צעירים עם חלומות, משפחות ודרך חיים.
שמו של אייל צורף למרוץ לאחר נפילתו, וזו השנה השנייה שבה משתתפת משפחתו לצד יתר המשפחות השכולות והקהילה העירונית.
"אנחנו מרגישים עטופים מאוד מהקהילה", משתפת שרון. "במרוץ נפגוש גם את החברים של אייל, וגם ילדים מהצהרון שלנו – הצחוק והחיבוק שלהם מחזיקים אותנו ברגעים הקשים".
איש חינוך במדים
אייל נולד וגדל בהוד השרון ולמד בתיכון הדרים במגמות היסטוריה ומדעי החברה. חבריו מתארים נער חברותי, רגיש ומוביל – בלי צורך להצהיר על כך בקול רם. במקביל היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך מסור.
הספורט היה חלק מרכזי בחייו. הוא שיחק כדורגל בהפועל הוד השרון, שימש קפטן ושוער, והיה אוהד מושבע של הפועל תל אביב. דרך הספורט ספג ערכים של משמעת, עבודת צוות והתמדה – ערכים שליוו אותו גם בהמשך דרכו הצבאית.
למרות פציעה משמעותית שגרמה לפגיעה בשמיעה והורדת פרופיל, אייל סירב לוותר על שירות משמעותי. הוא נאבק, התחיל מחדש, והתקדם במסלול לוחם ומפקד. "לא סתם לוחם", מספרים עליו חבריו, "אלא לוחם שנלחם כדי להיות לוחם".
אך מעל הכול – אייל היה קודם כול מחנך. מפקד שמציב רף גבוה, אך רואה את האדם שמולו. ביומנים שהותיר חוזרת שוב ושוב ההתייחסות לאחריות המוסרית של מפקד כלפי חייליו, לא רק בשדה הקרב אלא גם כאנשים.
יומנים כדרך חיים
אביו, שמעביר הרצאות על סיפור חייו של אייל והיומנים שהשאיר אחריו, מספר כי אייל החל לכתוב כבר במכינה הקדם־צבאית "מיצר" שברמת הגולן. מאז הכתיבה ליוותה אותו בכל תחנות חייו – בצבא, בפיקוד, במסעות וגם בתקופת המלחמה.
"היומן לא היה מקום לפריקה בלבד", הוא מסביר, "אלא כלי עבודה. בסוף כל יום הוא בדק את עצמו: מה עשיתי נכון, איפה טעיתי, ואיך אהיה מחר טוב יותר".
שרון מוסיפה: "ביומנים רואים כמה אנשים היו חשובים לו – חיילים, חברים, משפחה. הכול מלא באכפתיות".
מתוך הרעיון הזה נולדה יוזמה להפיק יומנים שיחולקו למשתתפי ההרצאות – עם משפטי השראה של אייל ודפים ריקים שמזמינים כתיבה אישית.
"אנחנו לא מחפשים הנצחה שמרימה אותו על נס", מדגישים ההורים. "חשוב לנו שכל דבר ייעשה בדרך של אייל: צנועה, מדויקת, עם משמעות אמיתית לאנשים".
לחיות עם הגעגוע
על פתיחת היומנים לאחר נפילתו מספרת שרון: "זה היה רגע מאוד טעון. לראות את תהליך ההתבגרות שלו, החשבון נפש, הדרך. זה לא מחזיר אותו פיזית – אבל כן משאיר אותו נוכח בשיח שלנו".
הכוח להתמודד מגיע בעיקר מהמשפחה והקהילה. "אנחנו מתאמצים להיות חזקים עבור שני הילדים האחרים שלנו", היא אומרת. "הקהילה בהוד השרון עוטפת אותנו – וזה לא מובן מאליו".
כשנשאלים מה היו אומרים לאייל אילו היה שומע אותם היום, שרון מחייכת בעצב: "לא היו בינינו דברים שלא נאמרו. הוא ידע כמה אהבנו אותו – והוא יודע גם עכשיו כמה אנחנו מתגעגעים".
לוח הזמנים של המרוץ
• יום שלישי, 27.1.26 – יציאת תלמידי התיכון מתיכון הדרים לבסיס תל נוף
• יום רביעי, 28.1.26 – טקס זיכרון בכפר נחום ויציאה למסלול
• יום שישי, 30.1.26 – טקס מרכזי בבית יד לבנים בהוד השרון בשעה 09:45, בהשתתפות המשפחות השכולות, תלמידים, חיילים, מפקדים וראש העיר אמיר כוכבי
• סיום – חזרה לתיכון הדרים וטקס בית ספרי
