ג'ון לנון שר פעם "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות". זה בדיוק מה שהרגשתי השבוע כשתכננתי בסך הכל חופשה קצרה באתונה כדי לחגוג את יום הולדתי יחד עם בן הזוג ואז, ממש בדרך לשדה התעופה של אתונה, אני מגלה שהשמיים של ישראל סגורים.
ברגע אחד כל ההנאה שבחופשה נמוגה והפכה לדריכות והיצמדות לחדשות מהארץ. הזיכרונות הטריים מהטברנות, האיים והפלקה התחלפו בדאגות. דאגה למשפחה בהוד השרון, אי ודאות לגבי מועד החזרה – עם משמעויות כלכליות כי כל יום נוסף כאן הוא חריגה גדולה מהתקציב. כאן נכנסה לתמונה יאנה, מנהלת קבוצת ישראלים באתונה, שלא רק הזהירה אותנו איפה לא ללכת בגלל ההפגנות הפרו פלסטיניות, אלא גם עזרה לנו להגיע למיכאל ורינת – זוג ישראלים מקסימים שפתחו בפנינו את הלב.
"הודעה לישראלים שנתקעו באתונה בעקבות המצב – דירה פנויה ללא עלות", נכתב בהודעה שלהם בקבוצה של יאנה. "אנחנו מיכאל ורינת מBooking-SunShine, מציעים דירה מאובזרת במרכז אתונה, זמינה לזוג ישראלי. בחינם, עם לב פתוח – וארוחת שישי מובטחת".
מיכאל ורינת הבטיחו וקיימו. הם נתנו לנו ולעוד ארבעה ישראלים דירה מדהימה, עם שלל פינוקים, וארוחת שישי מרגשת. כשהתחלנו לשיר "שלום עליכם מלאכי השרת" לא הייתה עין יבשה סביב השולחן. כולנו הרגשנו חיבור שרק ישראלים בזמן מלחמה מרגישים. כמו שמיכאל היטיב לנסח: "זהו, מעכשיו אנחנו משפחה".
אני ניסיתי להעלות את המוראל עם הבובה שהכנתי עבור פרסום הטיול והפכה ברגע מג'סי טורס מדריך הטיולים לג'סי המרגיע הלאומי.
כשחזרנו לחדר שאלתי את בן זוגי על הנדיבות המדהימה של מיכאל ורינת: "מי עושה דברים כאלה?"
הוא ענה כהרגלו במשפט פטריוטי: "ישראלים. כשהכול נופל – אנחנו נעמדים".
הוא צדק, כהרגלו. כשאומרים שאפשר לסכם כל חג יהודי במלים "ניסו לחסל אותנו. לא הצליחו. בואו נאכל" מתכוונים לשרידות המופלאה של העם הזה והסולידריות שלא דומה לשום עם. הסתכלתי על הפנים של חבריי החדשים והבנתי שהם שותפים לתחושה הזו. כולם היו תקועים, כולם היו יחד. אני לא יודעת מתי אני אחזור הביתה, אני רק יודעת שעם כל הטברנות השמחות של יוון יש רק מקום אחד בכל העולם הזה שאני יכולה לקרוא לו בית ולמקום המופלא הזה קוראים ישראל. עם ישראל חי.
