"לא מחכה לסוף"

לרגל חודש הקשיש הגענו למוסך ותיק בהוד השרון, כדי לפגוש את המכונאי הנרי סגל (77), שלמרות גילו הוא ממשיך בעבודה המאומצת ולא נח לרגע

הנרי סגל (77) לא נח לרגע

"יש לי הרבה חברים שיושבים על הספה, משחקים עם הנכדים ומחכים לסוף. אני כל כך אוהב את מה שאני עושה כך שכל עוד יהיה לי כוח ואשאר צלול -אמשיך לתקן מכוניות" כך אומר הנרי סגל, בעל מוסך העוגן בהוד השרון. 

חודש הקשיש הוא יוזמה שמטרתה להעלות מודעות לחשיבות הכבוד והטיפול בקשישים בחברה, לעודד מעורבות חברתית למען אוכלוסיית המבוגרים, ולציין את תרומתם הרבה לאורך חייהם. עיריות ומוסדות רבים מקיימים במים אלו מפגשים בין-דוריים, ואירועי הוקרה לאזרחים ותיקים. אנחנו ב"הוד השרון ניוז", בחרנו להתמקד בהנרי סגל, שנטש את לימודיו בגיל צעיר והחל בעבודות מכונאות הרכב. כבר בצבא תיקן מאות רכבים שנפלו לידיו וכשבגר החליט לפתוך את מוסך "העוגן", על דרך רמתיים אותו הוא מנהל מזה 30 שנה. 

"עולם הרכב תמיד סיקרן אותי. מבחינתי אין דבר יותר מאתגר מפתירת תקלות ברכב". 

מה נתן לך את הכול להמשיך לעבוד בגילך במוסך?

"האהבה למקצוע. אני לא מסוגל לשבת בחוסר מעש כמו הרבה מחבריי ולחכות לסוף. העבודה מחייה אותי ומשאירה אותי צעיר בגופי ובנפשי. כל עוד אני יכול לא אעצור".  

עולם הרכב התפתח מאז שפתחת את המוסך שלך בשנות ה-70. כיצד אתה מתעדכן בכל החידושים והעדכונים בעולם הרכב?

"עברתי בחיי המון השתלמויות ואני עדיין עושה זאת. אני אוהב אתגרים ומבחינתי אין עולם יותר קסום מהמכונאות. כשהייתי ילד פרשתי מבית הספר ועבדתי במחצבות ים המלח. כשהתגייסתי לצבא התחלתי לתקן מכוניות ומשם הכל התגלגל לפתיחת המוסך". 

ספר לנו מה סודך למראך הצעיר והכוחות שלא היו מביישים בחור בן 18?

"אני תמיד מחויך, לא מתעצבן ואוהב את מה שאני עושה. המראה זה כנראה טמון בגנים". 

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן