מותו של שלמה סמדר, הספר המיתולוגי של הוד השרון, תפס רבים מתושבי העיר בעצב, לא רק על האיש, שזכה להגיע לגיל מופלג (96), אלא בעיקר על הסמל שהוא היה. סמל לתקופה תמימה שבה תושבי רמתיים הכירו אחד את השני בשם וכולם נפגשו במספרה שהוקמה לפני קום המדינה ונהרסה לטובת עוד מגדל בלי נשמה.
כל מי שזכה להסתפר תחת ידיו של שלמה – בהם ראש הממשלה אריק שרון ושר האוצר פנחס ספיר – היה משוכנע ששלמה הוא בן רמתיים מבטן ומלידה, אבל הוא בכלל נולד בטבריה.
אביו היה חברו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, עוד מהימים שעבדו השניים בסג'רה. שלמה החל לעבוד במספרה של אחיו הבכור בטבריה. כשהיה בן 17 וחצי התגייס לצבא הבריטי ונשלח לחזית המצרית. לאחר מכן התגייס להגנה ולפלמ"ח.
בשנת 1945 פתח את המספרה בדרך רמתיים פינת הבנים. בהתחלה נקראה מספרת "רענן" כשם הכינוי של שלמה ב"הגנה", לאחר מכן נקראה "יפית" ורק בשנות ה-80 כשבנו אמר לו כי הוא מוכן לשפץ את המקום בתמורה ששלמה ישנה את שם המספרה לניו יורק שינה בנו את השם ל "סלון ניו יורק".
לקוחותיו הראשונים היו הפרדסנים, הרפתנים והלולנים. הוא דאג לא רק לעיצוב השיער, אלא גם הציע ללקוחותיו שחזרו מעמל יומם טיפול בציפורנים ובידיים.
מספרת שלמה לא שינתה את פניה משנת 1945 ועל חלונות המספרה היו תלויות תמונות בשחור ולבן מימיה הראשונים של רמתיים.
התחושה שקיבל כל מי שנכנס למקום היא של חזרה במנהרת הזמן, לתקופה יותר תמימה. ככתבת במקומון זכיתי לראיין אותו לא אחת ובכל פעם היה מקבל אותי בסבר פנים יפות ובחיוך ששמור למי שכבר ראה הכל ועדיין נשאר אוהב אדם.
בשנים האחרונות הוד השרון איבדה הרבה נכסים וחנויות מיתולוגיות ובגלל שהאוכלוסייה בעיר שינתה את פניה רבים מהאנשים שחולפים על פני המקום לא יודעים דבר על קיומו של האיש והאגדה. מן הראוי היה שעיריית הוד השרון תאמץ את הנוהג של עיריית תל אביב ותנציח את המספרה ואת הספר האהוב בשלט ואם יורשה לי להציע נוסח זה מה שאני הייתי רושם בשלט: "כאן פעל המלך שלמה – האיש שאהב לספר אנשים וסיפורים". יהי זכרו ברוך.
