מאות בני משפחה, חברים, מכרים, לוחמים ותושבי הוד השרון ליוו היום (ראשון) למנוחות את סמ"ר ליאב כבביה ז"ל, לוחם שריון בגדוד 52 של עוצבת "עקבות הברזל" (401), שנהרג בקרב בדרום לבנון. ליאב, בוגר תיכון מוסינזון בהוד השרון, היה בן 20 בלבד בנופלו. הזמר אביב גפן הגיע להלוויה ושר את השיר "אור הירח", שליאב כל כך אהב.
בית העלמין הצבאי בכפר סבא התמלא באנשים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. בין הדמעות, החיבוקים והדגלים, עלתה שוב ושוב דמותו של צעיר שכולם תיארו באותן מילים: לב ענק, חבר נאמן, בן אוהב ולוחם שהאמין במשמעות השירות שלו.
אחותו אלונה התקשתה לעצור את הדמעות כשנפרדה מאחיה. "אני לא מאמינה שאני עומדת מולך ככה", אמרה. "לא ידעת את זה, אבל במשך כל התקופה שלך בצבא כל כך הערצתי אותך. הייתי גאה בך. היית בעזה, בשטחים, בלבנון וגם בסוריה. הספקת כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. דאגתי לך כל הזמן, אבל גם הערכתי אותך על הדרך שבחרת."
אלונה סיפרה כיצד אחיה הפך עבורה לדוגמה אישית. "רציתי ללכת לקרבי. דיברנו לאחרונה על כמה שאתה מרגיש משמעותי ועל החשיבות של מה שאתה עושה. ידעתי שתמיד תהיה שם בשבילי. עכשיו אני צריכה ללמוד איך ממשיכים בלעדיך."
בהמשך תיארה את האהבה העצומה שהקיפה אותו. "מאז שקיבלנו את הבשורה כל כך הרבה אנשים הגיעו. כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה אהבה. הבנתי כמה אנשים נגעת בהם וכמה חותם השארת. אתה היית אור ענק בחיים שלנו."
אביו, דודי כבביה, ספד לבנו בגאווה גדולה. "גדל פה דור של גיבורים", אמר. "אנחנו נמצאים כאן עם המשפחה המורחבת, עם המכרים והחברים, עם החברים הוותיקים שלך ועם החברים החדשים שרכשת בצבא. כולם באו ללוות אותך ולחלוק לך כבוד."
האב תיאר את בנו כ"מלח הארץ". "גידלנו ילד משגע ונער מופלא. אהבת מוזיקה מגוונת והשירים ששמעת יישארו איתנו ויזכירו לנו אותך. אהבת את השירות, אהבת את החברים ואת החבר'ה מהטנק. הרגשת משמעותי."
בדבריו פנה גם לבני הנוער ולחבריו של ליאב. "אני מבקש מכולם – תהיו חיוביים, חפשו תמיד את הטוב, תקיפו את עצמכם באנשים טובים, תחייכו, תאהבו ותראו את הזולת. תהיו ליאב."
אמו מיכל נשאה הספד מרגש במיוחד. "בעולם נורמלי הורים לא אמורים להספיד ילדים", אמרה בקול שבור. "כנראה שאנחנו לא חיים בעולם נורמלי."
הלב של כולנו
היא סיפרה על משמעות שמו. "ליאב הוא צירוף של המילים 'לי לב', אבל גם שם שמתחיל בל' ונגמר בב', והחיבור ביניהן יוצר את המילה לב. קיבלנו אותך כמתנה לעשרים שנה, ואפשר לומר שכמו השם שלך, היית לב ענק וכולו טוב."
מיכל תיארה ילד ונער שההורות אליו הייתה פשוטה וטבעית. "לגדל אותך היה כמו טיול בפארק. מעולם לא היו בעיות בבית הספר, לא חווינו מרד נעורים. היית בן מדהים."
בדבריה התייחסה גם לקשר המיוחד בין ליאב לאחיו הצעיר גיא. "למרות פער הגילים היה לכם חיבור מיוחד. אהבתם אחד את השני אהבת נפש. ידעת למצוא זמן לעשות לו ימי כיף, לשחק איתו, לצחוק איתו. לראות את הקשר ביניכם היה מתנה."
האם סיפרה על החוויות המשפחתיות שצברו יחד בשנים האחרונות. "תמיד האמנו שעדיף לייצר חוויות במקום מתנות. ניצלנו כל הזדמנות להיות יחד – לנסוע עד רמת הגולן רק בשביל חיבוק וארוחה משותפת, או לרדת לאילת לכמה שעות עם המשפחה. החוויות האלה יישארו איתנו לנצח."
בהתרגשות הזכירה גם את חברתו חושן. "לפני כשנה וחצי הכנסת ללב שלך ושלנו את חושן. זכית להיות אוהב ונאהב. כל כך שמחנו לראות אותך מאושר."
מיכל סיפרה על בחירתו בשירות קרבי ועל תחושת השליחות שליוותה אותו. "בחרת לעשות שירות משמעותי מתוך הבנה שאתה עושה משהו חשוב כדי להגן על האנשים שאתה אוהב. עשית את מה שאהבת ואהבת את מה שעשית."
היא תיארה את השיחה האחרונה ביניהם. "אמרתי לך שאני אוהבת אותך, גאה בך ובמה שאתה עושה, אבל גם דואגת. לצערי, מהיום הדאגה היא בעיקר לאמא, לאלונה ולגיא."
בסיום דבריה אמרה: "אנחנו שומעים את הסיפורים עליך ועל החברים שנפלו לצדך ומבינים שגדל פה דור של גיבורים. אנחנו גאים להיות ההורים שלך. כואב לנו שהטיול נגמר מהר מדי, ושחור גדול נפער בלב. כנראה שאם היית כאן עכשיו היית אומר – 'הכול יהיה בסדר'."
"היית לי ליותר מבן זוג"
גם חברתו, חושן, נפרדה ממנו בדמעות. "היית הרבה יותר מבן זוג", אמרה. "היית האדם שהכי הייתי פתוחה איתו בעולם. ידעת עליי הכול."
היא סיפרה על התמיכה שהעניק לה לאורך הקשר. "דאגת לי תמיד. הרמת אותי כשהייתי עצובה, שימחת אותי כשהיה לי קשה. למדתי ממך לקחת דברים בפרופורציה, לצחוק כשצריך ולהאמין שהכול יסתדר."
חושן תיארה את ההשפעה שהייתה לו עליה. "חלק גדול ממי שאני היום הוא בזכותך. לימדת אותי כל כך הרבה. אני מודה על כל רגע שהיה לנו יחד."
לקראת סיום ההספד סיפרה על רשימת השירים שיצרה בזמן שהיה בלבנון. "פתחתי אותה כשדאגתי לך. היום המשמעות שלה השתנתה. אלה כבר לא רק שירים ששמעתי עם ליאב – אלה השירים של ליאב. בכל פעם שאשמע אותם אני אחשוב עליך."
עם סיום הטקס ניגשו בני המשפחה, החברים והלוחמים לחלוק כבוד אחרון ללוחם הצעיר. דגלי ישראל התנופפו מעל הקבר הטרי, והכאב היה עצום. לצד האבל הכבד נותרו גם הגאווה והאהבה שבלטו בכל אחד מההספדים.
סמ"ר ליאב כבביה ז"ל הותיר אחריו הורים, אחות, אח, בת זוג, משפחה וחברים רבים. בן 20 היה בנופלו. יהי זכרו ברוך.
"`
