קרן שלהבת
שלוש שנים ושלושה חודשים חלפו מאז נחשפה פרשת ההתעללות ב"גן של סיגל" בהוד השרון. לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז בלוד גזר עשר שנות מאסר על הסייעת רואן עבד אל־חי, רותם רוכין־זמיר, אמה של אחת הפעוטות שנפגעו, יכולה לומר שנעשה צדק. אבל היא מסרבת להשתמש במילה הקלה.
"אני מרגישה שנעשה צדק, ושבית המשפט עשה את הכי טוב שהוא יכול", היא אומרת. "קיבלנו שופטת רגישה מאוד, ובאמת כנראה הכי טוב שיכולנו לבקש בתוך הסיטואציה הלא אפשרית הזאת. אני לא משתמשת במילים של הקלה, כי אין פה הקלה. בסוף אי אפשר להשיב את הנעשה".
בתה כיום בת ארבע. ההליך הפלילי הגיע לנקודת סיום משמעותית, אך עבור המשפחות שנחשפו למעשי האלימות כלפי ילדיהן, ההתמודדות עם השלכות הפרשה נמשכת.
277 עבירות אלימות, שמונה פעוטות ושלוש שנות מאבק
פרשת ההתעללות ב"גן של סיגל" נחשפה ביולי 2023, לאחר שהורים החלו לחשוד במתרחש בגן הפרטי בהוד השרון. אחת האימהות הצמידה מכשיר הקלטה לבתה, ובהמשך נבדקו צילומי מצלמות האבטחה. החקירה חשפה שורה ארוכה של מעשי אלימות כלפי פעוטות בקבוצת התינוקייה.
באפריל 2026 הורשעה עבד אל־חי ב־277 עבירות שבוצעו בין מאי ליולי 2023 כלפי שמונה פעוטות בני שמונה חודשים עד שנה וחצי. ההרשעה כללה תשע עבירות התעללות בקטין חסר ישע, 146 עבירות תקיפה שגרמה חבלה של ממש ו־122 עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות.
בין המעשים שנקבעו בהליך המשפטי היו מכות, טלטולים, משיכות והטחות של פעוטות על מזרנים, לצד הפעלת כוח במהלך הטיפול בהם. הילדים, שחלקם עדיין לא ידעו לדבר, לא היו מסוגלים לספר להוריהם על המתרחש.
ב־11 באוקטובר 2026 גזר בית המשפט על עבד אל־חי עשר שנות מאסר ופיצויים בסכום כולל של 450 אלף שקל למשפחות הילדים. כפי שפורסם בהוד השרון ניוז בסיקור גזר הדין, הפרשה הגיעה לסיומה המשפטי לאחר שנים של מאבק מצד ההורים. הפרקליטות ביקשה להטיל על הסייעת עונש של עד 17 שנות מאסר.
"הפצע בליבנו עדיין מדמם"
רוכין־זמיר ליוותה את המאבק למיצוי הדין לאורך השנים. כבר בנובמבר 2024, בריאיון לקרן שלהבת בהוד השרון ניוז בעקבות השינויים בחוק המצלמות בגני הילדים, היא תיארה את המחיר שמשלמות המשפחות.
"למרות הזמן שעובר, הפצע בליבנו עדיין מדמם", אמרה אז. היא סיפרה שבתה שהתה בגן כחודש בלבד לפני חשיפת הפרשה, אך ההורים המשיכו להתמודד עם השאלה כיצד יכלו הדברים להתרחש מבלי שידעו.
באותו ריאיון מתחה ביקורת על היעדר הכשרה ופיקוח מספקים במסגרות לגיל הרך, והבהירה כי התקנת מצלמות לבדה אינה פתרון מלא. "מדובר בטיפה בים מאחר וכל הנושא של ילדים בגילאי 0–3 פרוץ", אמרה.
"זה עונש ראוי, אבל אף אחד מאיתנו לא מרוצה"
איך את מתייחסת לעונש שנגזר?
"אני חושבת שזה עונש ראוי. האם הייתי רוצה שהיא תקבל שנה על כל סרטון? כן. האם הייתי רוצה שהיא לא תצא מהכלא יותר בחיים? גם כן".
והאם ההורים האחרים מרוצים מגזר הדין?
"אני חושבת שאף אחד מאיתנו, גם אני, לא משתמש במילה מרוצה. אני חושבת שזה עונש ראוי".
"לא האמנו לשום מילה שלה"
במהלך המשפט נאלצו ההורים להתמודד גם עם המפגש הישיר עם האישה שפגעה בילדיהם. עבד אל־חי התנצלה בפניהם, אך לדברי רוכין־זמיר, ההתנצלות לא עוררה בהם אמון.
איך הגבתם כשרואן עבד אל־חי עמדה מולכם בבית המשפט והתנצלה?
"ההורים מאוד מאופקים. השופטת ביקשה מאיתנו לאורך כל המשפט להתנהג בכבוד, וכך עשינו. לא צעקנו לעברה, גם כשהיא עמדה מולנו בדוכן העדים לפני כמה חודשים והתנצלה. לא האמנו לשום מילה שלה והיה לנו קשה לשמוע אותה".
אם היית יכולה לדבר איתה היום פנים אל פנים, מה היית אומרת לה?
"הייתי אומרת לה שלא המילים שלה וגם לא מכתב ההתנצלות נגעו בי, שאני לא מאמינה לאף מילה שלה, שהיא עשתה דבר שלא ייעשה. אני לא רוצה להתבטא כאן על מה שהייתי עוד מטיחה בפניה".
"חשוב שכל מי שעובד בחינוך יקרא את דברי השופטת"
לצד העונש שנגזר, רוכין־זמיר מבקשת לראות בגזר הדין גם מסר לאנשי החינוך והטיפול בגיל הרך. מבחינתה, השאלה החשובה היא האם הענישה תצליח למנוע את המקרה הבא.
לאחרונה עלה חשד להתעללות בגן ברעננה. האם את חושבת שגזר הדין בפרשה שלכם עשוי להרתיע אחרים?
"השאלה הזו עלתה גם בשיחות בין ההורים. אני מאוד מקווה שכן. אני חושבת שיש פה אמירה. חשוב שכל מי שעובד בחינוך יקרא את דברי השופטת".
לדבריה, המסר העולה מדברי השופטת הוא שמי שאינו מסוגל לעבוד עם פעוטות באחריות וברגישות הנדרשות, אינו צריך לעסוק בתחום.
עבור רוכין־זמיר, ההכרעה המשפטית היא סוף של פרק אחד, אך לא סוף ההתמודדות. אחרי שלוש שנים ושלושה חודשים של דיונים, עדויות ומאבק, היא מקווה שהעונש שנגזר יעביר מסר ברור וימנע פגיעה בילדים נוספים.
הצדק, מבחינתה, נעשה. את מה שאירע לילדים אי אפשר להשיב לאחור.
