עם ביצה או בלי ביצה?

עשרות תושבים ליוו את יפת מסאמי בעל מזנון הנקניקיות המיתולוגי בדרכו האחרונה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

אין ילד שלא הכיר את יפת מסאמי בעל מזנון הנקניקיות המיתולוגי ליד בניין עיריית הוד השרון ושמע ממנו את שאלתו המפורסמת "עם ביצה או בלי ביצה"?

"אני לא יודעת איך החיים ימשכו בלי אהובי יפת", אומרת אורה אשתו שמבכה את מותו ומספרת על האיש שהקים את מפעל חיו לפני 50 שנים והאכיל דורות של אנשים במזון ודברי תורה. יפת הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, 20 נכדים ו-15 נינים. 

המזנון של יפת החל את דרכו כעגלה ניידת ועם הזמן התפתח והתמקם כמזנון קבע צמוד לעיריית הוד השרון. יפת שהפך לחלק מהנוף של העיר, היה ידוע במתכוניו הפשוטים והעסיסיים שערבו לחיך של כל מי שטעם מהם. השקשוקה המפורסמת, הנקניקיות עם הביצה, פיתה עירקית עם החרדל, הסחוג האסלי וכמובן הגזוז בטעמים. 

יפת עלה לארץ ב-1948, הוא הגיע למחנה עולים בפרדסיה, שם פגש באורה אשתו. השניים התאהבו, התחתנו והקימו בית בשכונת בנווה הדר בהוד השרון. 

דוד מסאמי הבכור מבני המשפחה: "אבא ואמא הגיעו לשכונה והתגוררו בתחילה באוהלים. אבא היה חייט בתימן וגם לימד תורה. בארץ לא היה לזה ביקוש לכן הוא פתח את המזנון. הוא התחיל עם מבנה קטן על גלגלים סמוך לקופת חולים ובהמשך הקים את המזנון סמוך לעירייה". 

באלו מאכלים הוא התגאה?

נתן בנו: "הוא אהב לאכול ולהכין שקשוקות, פיתות עם חומוס, לחמניות עם נקניקיות וביצה, הייתה תקופה שכולם נהרו למזנון ובקשו ממנו את הפיתה העירקית עם החרדל. המאכלים שלו היו פשוטים ועסיסיים. הסחוג שלו נודע למרחקים ואנשים רכשו ממנו בכמויות".  

לדברי בניו, יפת שמר מצוות כל חיו ונפטר בשיבה טובה בגיל -90. דוד מספר: "אבא היה אדם ישר שאהב את הבריות ועזר למאות נזקקים ורעבים בעיר. הוא היה איש של חסד ותורה. כל מי שביקר במזנון זכה לשמוע דברי תורה ופסוקים מהתנ"ך. הוא היה אבא טוב, שעבד קשה וגם לימד אחרים דבר תורה. הוא ידע בעל פה את כל חמשת חומשי התורה. אבינו ביקש שנמשיך להפעיל את מפעל חיו – שמנוהל על ידינו וממשיך לספק לתושבים את המאכלים שלו". 

אורה אשתו מספרת: "היינו נשואים במשך 70 שנים. האהבה הייתה בנינו כל כך גדולה. יפת תמיד פירגן לי, הוא העריך אותי כאישה וכאם ילדיו. תמיד כיבד אותי נתן לי יד וליטף אותי. כשנהגתי להגיע למזנון ולעזור לו הוא היה אומר לי  – 'לא היית צריכה לטרוח'. לאחרונה נהגתי לשבת לידו להקריא לו סיפורים ולשיר לו שירים שאהב". 

כתבות קשורות

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

תגובה אחת

  1. אורה פרסוב הגב

    אשמח לקרוא את חדשות הוד-השרון, למשפחתי קשר חזק עם העיר.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן