עיון בקורות החיים של זיוה שפי מהוד השרון, עלול בטעות לגרום לקורא הממוצע לחשוב שמדובר במספר נשים שונות. הפעילות הענפה, הן בצבא והן באזרחות, לצד הסיפורים המרגשים השזורים זה בזה ומפתיעים מכל כיוון, יוצרים לא פעם ספק באשר לאפשרות שאכן אותה אישה חוותה את כולם במחזור חיים בודד, אבל באווירה הכללית של אחרי פסח, לאחר שעושים סדר כל הקצוות מתחברים.
אז בואו ננסה לעשות סדר, תחילה על קצה המזלג ובהמשך בצלילה לעומק העלילה. הישארו מרוכזים ונסו לעקוב. קצינה בכירה בחיל האוויר סייעה לרבים בתפקידה כראש ענף ת"ש ורווחה בחיל. את האהבה הגדולה לצבא, כמו גם את העזרה לזולת, היא מתרגמת באזרחות לקיום סדנאות למען שירות משמעותי בצה"ל, לצד פעילות משמעותית למען נוער בסיכון. אהה כן, חייה האישיים "משעממים" רק קצת פחות, עם אימוץ של שלושה ילדים בחו"ל, ותחביבים/עיסוקים טריוויאליים כמו סקיפרית, תופרת, רקדנית וסטייליסטית. היד, אגב, כפי שתעיד בהמשך, עוד נטויה.
כעיתונאי, התרוצצו בראשי עשרות שאלות לפשר האירועים המרתקים שעברה שפי, אבל בראש ובראשונה, תוך הרגישות המתבקשת, התחלנו בנושא האימוץ. "היינו כמה שנים בטיפולי פוריות שלא צלחו, ובהמשך היה לי הריון שנקלט, אך העובר נמצא ללא דופק", פותחת שפי בראיון נרחב לרשת "די מדיה ניוז". "זה היה משבר גדול תוך כדי שירות צבאי אינטנסיבי, האשמתי את עצמי ולא יכולתי לשמוע עוד על טיפולי פוריות. חשבנו גם על פונדקאות, אבל כשעלה רעיון האימוץ לא הבנתי איך לא חשבתי עליו קודם. זה ממש תפור עלי וחשבתי שזו סיטואציה של "Win – Win" – גם אהיה אמא וגם מישהו שזקוק לבית יזכה לו. בעלי, אסף, הרים גבה בהתחלה. היה לו חלום שיהיה אב לבת שדומה לו, ושניהם יקשקשו בזמן שתשב על השיש במטבח והוא יחתוך סלט. מצד אחד הוא הבין שהחלום הזה לא יתגשם, אבל מצד שני הוא אמר שאם הוא יכול לאהוב חתול שאימץ, אז בטח ובטח שילד. הלכנו על זה".
בני הזוג שפי החלו לחקור וללמוד את תחום העמותות העוסקות באימוץ. רשימת ההמתנה בארץ הייתה מטורפת ולא עמדה להתקדם מעבר לראיון ראשוני, ובמקביל נרשמו לעמותת טף לאימוץ בחו"ל. יום אחד ישבה זיוה עם חברה במשרד, שסיפרה כי חלמה שהיא מאמצת ילדה חמודה בשם מיקה. לתדהמתה, ברגע שיצאה אותה חברה מהמשרד, הגיע הטלפון המיוחל מהעמותה שנמצאה ילדה עבורם. "עוד לפני ששלחו לי את התמונה התרגשתי והתחלתי לבכות", היא נזכרת. "כשהיא חייכה אלי מהתמונה ידעתי שהיא הבת שלי ושום דבר אחר לא עניין אותי. זה כתוב מלמעלה וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. לא נפרדנו לשנייה".
מיקה, כיום בת 16, אומצה מסיביר שברוסיה כשהייתה בת פחות משנתיים. לאמא זיוה היה ברור שלא מדובר בסוף פסוק. חוק האימוץ של העמותה מחייב שנה וחצי בין רישום לרישום, אבל כבר לאחר שנה פתחה תיק נוסף על מנת לזרז הליכים. גם בתיק השני כתבו בני הזוג שהם מעוניינים בבת. ניסיון נוסף לאימוץ ברוסיה לא עלה יפה, אך בהמשך נמצאה עבורם ילדה נוספת ממחוז אחר בסיביר. אלא שאז נאמר להם שהתקשו למצוא עבורה משפחה מאמצת, שכן יש לה אח בן שלוש. באותם רגעים נזכרה זיוה כיצד לקחה בעבר את מיקה לכותל, ואיך בתה הרכה ביקשה לצרף למשפחה אח ואחות. משם הדרך לבית הילדים ולאימוצם של נועם, כיום בן 15 ויולי, אוטוטו בת 14, הייתה קצרה.
"אם היו שואלים אותי בדיעבד אם הייתי רוצה ללדת או לאמץ, אין ספק שהייתי בוחרת באימוץ. הקשר יותר חזק, ואני מאמינה שהילדים שלי נועדו לי ואני להם", היא אומרת בהתרגשות. "בשום שלב לא הרגשתי פחות אמא, להפך". בזמן שהיא מתגאה שמיקה כבר הודיעה שתאמץ לפחות ילד אחד כשתגדל, משתפת שפי כי המשפחה שקלה בשלב מסוים לעשות תהליך של אומנה, אך התהליך נעצר מחשש למורכבות עבור הילדים. "עדיין לא זנחתי את החלום הזה, אולי כשהילדים יגדלו", היא מסכמת ומותירה פתוחה את האופציה להרחבת המשפחה.
אוגר בגליל
זיוה שפי, 52, נשואה לאסף, מנכ"ל חברת הייטק ובוגר קורס חובלים שהשתחרר מחיל הים בדרגת אל"מ. לפני שמונה שנים התגלגלו כמעט במקרה להוד השרון. "גרנו בכפר אז"ר ולאחר שהשתחררתי מצה"ל חיפשנו מקום לגור בו. החלום היה זיכרון יעקב, אבל לא רציתי לנתק את הילדים מהמרכז", היא משחזרת. "באותו זמן חבר מהוד השרון חגג יום הולדת, הגענו ופתאום שאלתי את אסף למה לא לגור פה? הוא זרם וחמישה ימים לאחר מכן חתמנו על חוזה. מאז אנחנו במגדיאל. בדיעבד זו הייתה החלטה טובה, וכמו תמיד אצלי, ההחלטות הכי טובות מגיעות מהבטן. הוד השרון הוא מקום טוב לגדל בו ילדים. עיר עוטפת עם אנשים טובים וחינוך טוב".
במשך 26 שנים שירתה בחיל האוויר והשתחררה כאמור ב-2013 בדרגת סגן אלוף. בתפקידה האחרון שימשה כראש ענף ת"ש ורווחה של חיל אוויר בקריה בתל אביב. בין השאר הייתה גם מפקדת טייסת מנהלה בחצור והייתה אחראית על כ-450 חיילים. בתקופה זו גם אימצה את נועם ויולי, והתגוררה בשיכון המשפחות בבסיס. היא זוכרת היטב את הריצות לגלילי הבטון בקריאות "צבע אדום", ואיך מיקה הקטנה לקחה גליל נייר טואלט, הציבה אותו בכלוב האוגר שגידלה והסבירה שעשתה זאת "כדי שגם לו יהיה לאן לרוץ".
במסגרת תפקידה כמפקדת ואחראית על כל גפי הלוגיסטיקה, עברו תחתיה לא מעט חיילי מקא"ם, לצד אחרים שהתגייסו עם רישומים פליליים ובעיות בבית. שם גם התחילה האהבה הגדולה והרצון להיות שם עבור אלה שקשה להם, תחושת שליחות כדבריה. כיום מקיימת זיוה סדנאות הכנה לשירות משמעותי בצה"ל. "אני מגיעה לכתות י"א-י"ב ברחבי הארץ מטעם משרד הביטחון ומדברת על המדינה, על ערכים ולמה חשוב כל כך לשרת בצה"ל", היא אומרת בגאווה. "הכי אני אוהבת להרצות בכתות אתגר וחינוך מיוחד. שם לפעילות שלי יש יותר ערך".
פעילותה הערכית למען הנוער לא נעצרת כאן. בחצי השנה האחרונה היא מרכזת את תכנית "דרך המלך" באזור נתניה-חדרה, תכנית בפריסה ארצית המופעלת על ידי חברתEduSystems , הפעילה למעלה משני עשורים ומתמחה בחדשנות בניהול ותפעול פרויקטים רב תחומיים ורחבי היקף במגזר הציבורי. מטרת התכנית לסייע לבני נוער שהגיעו לשירותי המבחן של משרד הרווחה לשוב למוטב, בדגש על תעסוקה. בכלל זה ישנה התאמת "מנטור" לכל נער, אדם בוגר ומנוסה שלוקח על עצמו ללוות את הנער בהתנדבות למשך שנה. השניים נפגשים פעם בשבוע למשך שעתיים, כאשר המבוגר מהווה עבור הנער מודל ודוגמה אישית ומכוון אותו לדרך הישר. זאת ועוד, עוברים הנערים סדנת הכנה לעולם העבודה, במסגרתה הם רוכשים כלים רלוונטיים דוגמת הכנה לראיונות עבודה, כתיבת קורות חיים, ניהול זמנים והגברת המוטיבציה. "זה נורא מרגש. הלב מתרחב כשאני רואה את הנתינה, ההכלה והרצון לתת", אומרת שפי. "לא סתם אפשר לכתוב את המילה "נתן" לשני הכיוונים. אני מרגישה שקיבלתי הרבה יותר מהנתינה ומילאתי את המצברים. אני מברכת על המזל שמאפשר לי להיות חלק מתכנית כזו".
למען עצמי
לאחר הפרישה מצה"ל עושה שפי למען עצמה, והרשימה ארוכה ומרשימה במיוחד. "היו לי שנים מדהימות ומתגמלות בצבא, אבל גם לא היו לי חיים", היא משחזרת. "הייתי יוצאת מוקדם וחוזרת מאוחר, לילדים הייתה מטפלת ופה ושם הייתי מצליחה להגיע לשעה לאורחת הערב. זה מטורף. עכשיו יש לי זמן לעצמי".
בראש ובראשונה גאוותה היא על קורס הסקיפרים שעברה, ובמילים פשוטות: רישיון להשיט יאכטה. הבעל אסף הוציא רישיון דומה בעקבותיה, והשניים לא ישכחו איך טסו בהרכב מלא ליוון והשיטו יאכטה מאתונה, כשהילדים מתפקדים על תקן עוזרי סקיפר. כמה פעמים בשבוע מתפנקת זיוה בריקודים סלוניים וממליצה להתמכר למקצבים הלטיניים. המשרד הביתי מקושט בציוריה, לעיתים היא תופרת בגדים להנאתה ולפני הקורונה הייתה גם סטייליסטית ויועצת תדמית. ואם זה לא מספיק, כיום היא בעיצומו של קורס מאמנים בדרכה להיות קואוצ'רית. "תמיד צריך להמציא את עצמך מחדש", היא צוחקת. "חשוב לי מאוד לייצר כל הזמן קשרים חדשים ולתחזק את המוח".
אילו פסגות את עוד שואפת לכבוש?
"אני רוצה להמשיך ולחשוב על תחומים חדשים. לשמור על הערכים שלי ולהיות כמו עץ, עם השורשים הנטועים בקרקע של בית, משפחה ואהבת המדינה, כי אני מחוברת לארץ ולאדמה הזו בליבי ונשמתי, ומצד שני שהענפים שלי יצמחו וימריאו עוד ועוד. פסגות נוספות? אני רוצה לעשות מצנחי רחיפה ובנוסף חולמת על בית ליד הים, אבל רק כשהילדים יסיימו את המסגרות. אתה יודע מה? אולי אחזור לשורשים בחיל האוויר ואוציא רישיון טיס".
תגובה אחת
את זיוה שפי אני מכיר דרך האהבה שלה רירודים. הכתבה מספרת את העבר המפואר של הזוג. בלי לדעת התאהבתי בכל היכויות של הזג. הטעם הטוב בחירת הבגדים. כישרון בזמן לימוד הריקודים סלונים