לב אמיץ

"אבא, עשרות מחבלים חודרים בדרום. אנחנו קופצים לשם" – זו הייתה הפעם האחרונה ששמעתי מבני בן,  שנהרג בקרב  בעת ההגנה על המולדת. מונולוג מצמרר של עידו רובנשטיין שבנו נהרג בקרב על הבית בשדרות

מאות אנשים שהגיעו ללוות את בן רובינשטיין (20) בדרכו האחרונה, נחשפו לסיפורי הגבורה ולאישיותו המיוחדת. כעת שזרם המנחמים הולך ומתגבר, מנסה אביו עידו לתאר במילותיו את הבן שנפל על הגנת המולדת והציל חיים רבים. "עשרות משפחות משדרות שבן הגן עליהם – הגיעו לנחם אותנו וסיפרו על העזות ואומץ ליבו שהצילו את חייהם".

סמל בן רובינשטיין ז”ל, שהיה מדריך בלוט”ר, מהיחידות המובחרות ללחימה בטרור, הובא למנוחות השבוע. בן נולד וגדל בעיר הוד השרון, סיים את לימודיו בתיכון "מוסינזון", היה חלק מסגל השופטים באזור השרון ובחר לשרת כחייל קרבי.

עידו רובנשטיין תושב הוד השרון, אב לשלושה ילדים, הנדסאי אדריכלות נוף – במחלקת גנים ונוף בעיריית הוד השרון, מספר שחינך את בנו לאהבת הארץ ולערכי הציונות והמסורת. ילד חזק, חדור מטרה שלמד קרב מגע אצל "דניס  הישרדות" – הפך לאלוף הארץ והתאמן במטווחי ירי מגיל 16.

"בן היה צנוע למרות כל הישגיו ותאריו. איבדתי ילד שאהב את הארץ והיה פטריוט. דיברתי איתו מגיל מאוד צעיר על האהבה למולדת, ערכי הציונות והמסורת היהודית. ערכים שחלחלו לאופיו והפכו אותו ללוחם אמיץ שברגעים הכי חשובים גרמו לו להסתער על המחבלים ולהציל חיים רבים".

איזה מסר אתה רוצה להעביר למשפחות אחרות שמתמודדים בעת הקשה הזו עם שכול, הדאגה ליקיריהם החטופים או לבניהם ובנותיהם שלוחמים כעת?

"עם כל הצער, אסור שהשכול יגרום לנו לדעוך ולשקוע – אנחנו במלחמה על הבית וחייבים להילחם במרצחים ולנצח אותם. תמיד הסתכלתי קדימה. נותרו לי שתי בנות שאני צריך לחנך ולהגן עליהן. תמיד הייתי נגד הסכמים עם הפלסטינים – אני לא מאמין בשלום שלהם ובזכותם על הארץ.

אני שולח תנחומים לכל משפחות הנרצחים ורוצה לחזק את משפחות החטופים. המשפחה שלנו כואבת את מות בן,  אך יש דבר אחד שנותן לי מעט שקט – שנתו של בן הייתה עמוקה. הוא נהג לישון עם מבט לתקרה כשפיו פתוח במעט. ככה ידענו שהוא שקט, שלו ורגוע. קברנו אותו בדיוק כך. הוא כאילו העביר לנו מסר שעשה את הדבר הנכון. מבחינתי בקבר יש רק בשר ועצמות. המורשת של בן תישמר ותיזכר בליבנו לעד".

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן