"בחרתי לשתף את כולם עם הסיפור שלי כדי להנציח את גוני שלי. בהירצחה היא הייתה רק בת 10 חודשים. מלבד המשפחה אף אחד לא הכיר אותה – את הצחוק שלה ואת חיוכה. אני רוצה לספר עליה כדי שיכירו וידעו את מה שאני יודעת וזה שהעולם הפסיד ילדה זהב. החלטתי לספר את הסיפור שלי כי אני רואה איך אנשים מסתכלים עליי, אבל אני עושה את זה בעיקר כדי להנציח את גוני", אומרת לירון בעצב.
את לירון פגשתי בגינת השחר שנמצאת סמוך לספריה העירונית לרגל היוזמה שלה להקים גינה לפעוטות לזכרה של גוני במקום.
"כשגוני הייתה בחיים נהגתי להגיע לכאן עמה ועם בתי הבכורה. אני זוכרת שכשהיינו מגיעות לא היה לי מקום מסודר לשבת בו עם גוני. פרסנו שטיח והיינו נתונים לחסדים של רוכבי האופניים. כשחשבתי איך להנציח אותה חשבתי מיד על הגינה".
לדבריה של לירון, גוני הגיעה לעולם לקול צחוק ב-1/5/2019 בשעה 5:55 במשקל 3.100. תינוקת עגלגלה מתוקה ומעוכה שמיד הונחה עליה ומאז ועד אותו בוקר נורא שבו נקטלו חייה.
איזו ילדה היא הייתה ומה היית רוצה שידעו עליה?
"את השם שלה – גוני – בחר אביה, הרוצח שלה. הוא החליט גם מה יהיה שמה של ב' – הבכורה שלי. השם גוני בא מהמילה גוון, כלומר בצבע/בגוון שלי. גם אני ילידת חודש מאי ותמיד אמרתי שגוני היא המתנה שלי ליום ההולדת.
גוני, כמו שציפיתי מילדה שנייה, התפתחה מהר מאוד. היה לה חיוך מתוק שהרגיש כמו מתנה מאלוהים. בגיל חמישה חודשים היא כבר זחלה לצעצועים ואני זוכרת שהייתי המומה מההתקדמות שלה. היו לה מיליון שמות חיבה כמו גון גון, דביבון, פופית. היא הייתה ילדה כל כך אהובה, כל היום הייתי מנשקת אותה. לפעמים הייתה מתעצבנת עליי מרוב נשיקות וכאילו מוציאה קול "אמא בחייך די כבר עם הנישוקים!".
חודש לפני הרצח, היא התחילה לדבר. אמרה אמא ואבא ועשתה כמה צעדים ושוב, הייתי המומה מההתקדמות המהירה שלה. גוני אהבה שאחותה הקריאה לה סיפורים. החוסר שלה מורגש כאן כל יום, כל היום, בידיים שנותרו ריקות".
היכן עומד הרעיון להקמת הגינה?
"שיתפתי את ראש העיר אמיר כוכבי ולשמחתי הוא נענה לכך מיד. הקמת הגינה כרגע בתכנון ואני מאמינה שהיא תקום בקרוב".
תושבי העיר גם הם לא נותרו אדישים למקרה הרצח
"זה נכון. מאז מקרה הרצח תושבי העיר מחבקים את המשפחה שלנו מעודדים ועוזרים לנו. צוותי העירייה עוטפים אותנו ומסייעים לנו בכל דבר. זה לא מובן מאליו ואני רוצה להודות להם במעמד הזה".
בשבוע שעבר ציינו את המאבק לאלימות נגד נשים. אחת הטענות היא שהמדינה לא מקצה מספיק משאבים לטיפול בגברים מכים. האם את חושבת שניתן לטפל בכל מקרה למשל כמו בגרוש שלך?
"זו שאלה מאוד קשה. בנוגע למקרה האישי שלי, אני לא חושבת שהיה ניתן לעשות משהו, אבל נעזוב אותו לרגע בצד כי יש מגוון של גברים אלימים. כיום אותם גברים לא חייבים לעבור שיקום והכל פרוץ מהבחינה הזו".
זה לא מקומם כשמנגד אנסים ופדופילים חייבים לעבור שיקום ונמצאים תחת מעקב ואילו גברים אלימים מרצים את עונשם משתחררים, נפגשים עם הילדים שלהם ועלולים לרצוח את נשותיהם ואת ילדיהם?
"זה נכון, אנסים ופדופילים נמצאים תחת פיקוח וניתור. כרגע חברת הכנסת קטי שטרית מנסה להעביר חוק בנושא. לדעתי אדם אלים הוא 'שור מועד'. זה מושג שנחקק אצלי מאז הרצח".
את חושבת שמערכת המשפט מקלה בעונשים במקרים אלו?
"אני לא יכולה להחליט במקום בית המשפט על העונשים, כל מקרה הוא לגופו אבל אכן צריך להחמיר בעונשים".
אם זה היה בידיים שלך, היית פוסקת לגרוש שלך עונש מוות?
"הרבה אנשים אומרים לי שזה מה שמגיע לו. אני טוענת שלא – מוות זה עונש קל. שיישאר כל חייו בכלא ויסבול".
הוא ניסה לדבר אתך או עם המשפחה והביע חרטה?
"לא. הוא הודה ברצח זה הכל".
האם בתך הבכורה שואלת עליו ועל גוני, בכל זאת שתי דמויות מרכזיות בחייה נעלמו?
"בתי הייתה בת שלוש בזמן הרצח. היא זוכרת פרטים ולא שואלת על אבא שלה מתוך פחד. לגבי גוני היא שאלה ואני סיפרתי לה את האמת. ניסחתי את מה שקרה בעזרת גורמים מקצועיים כמובן. ישנם אנשים שנוטים לרכך את המציאות אני בחרתי באמת. היא כל הזמן אומרת: 'אבא עשה לגוני כואב עם הסכין' – היא זוכרת הכל".
מתי הכל התחיל וכיצד את מייעצת לנשים שחווים אלימות לנהוג?
"ההבנה שאת חווה אלימות – לפחות אצלי לקחה זמן. בהתחלה זו הייתה טריקת דלת, לאחר מכן כעסים וויכוחים. הוא היה מצטער ומבקש סליחה ואני אמרתי לעצמי טוב הוא בטח התעצבן וזה יעבור. העוצמה והתדירות של המקרים התרבו וגברו עד לאותו היום בו הוא נקט באלימות פיזית. ההורים שלי גם היו בתמונה ואף אחד מאתנו לא חשב שזה יגיע למצב כזה. אני ממליצה למי שחווה אלימות לא לשתוק ולפנות לגורמים בקהילה. יש הרבה גורמים שיכולים להושיט יד, לייעץ ולעזור. גם כאן בעיר הוד השרון יש מרכז לשלום המשפחה ומניעת אלימות, יש את ל.א – לאלימות נגד נשים. זו אמנם דרך ארוכה ללכת בה אבל זה עדיף מלא לעשות כלום".
כיצד את מתמודדת עם הטרגדיה שקרתה לכם, אפשר בכלל לקום מדבר כזה?
"זה לא פשוט. המשפחה שלנו עוברת שיקום. אני מנסה להיות חזקה בשביל בתי ולמזלי ההורים שלי ומשפחתי עוזרים לי המון. הכאב והצער לעולם לא יעברו. כרגע אני רואה מולי הרים ועוד הרים שאני צריכה לטפס עליהם".
היכן עומד מקרה הרצח מבחינה משפטית?
"ביום ראשון יתקיים דיון בבית המשפט בנוגע לטיעונים לעונש שנשארו בו שני סעיפים פתוחים. כרגע ברק בן עמי נידון למאסר עולם ולעוד 20 שנים במצטבר. ביום ראשון ידונו אם להוסיף סעיף שמדובר ברצח חריג בחומרתו שיהפוך את המאסר למינימום 40 שנים ויאפשר לקצוב אותו רק לאחר 15 שנה ולא כמו -7 שנים בהליך רגיל. בנוסף ידונו בפיצוי על סך 250,00 שקל שהוא צריך לשלם לכל אחת מאיתנו – דבר שבטח לא יקרה כי אין לו את האמצעים".
לסיום מספרת לירון שהנצחת בתה מקלה ולו במעט על ימיה הקשים ובקרוב יצא לאור שיר מולחן שאחת מתושבות העיר כתבה והלחינה לזכרה: "גוני אהבה מאוד מוסיקה, זו אחת הסיבות שרציתי שיהיה גם שיר לזכרה. היינו מאזינות לכמעט כל ז'אנר שקיים והיא כל כך אהבה לרקוד איתי. אם בכתה באמבטיה או בנסיעות הייתי שרה לה והיא הייתה נרגעת, מקשיבה לקול שלי. הייתי משמיעה לה מגוון עצום של שירים, עוזי חיטמן, להקת שפתיים, ג'סטין ביבר, פיטר גבריאל ועוד המון. הייתי מזיזה לה את הידיים מצד לצד והיא הייתה צוחקת ונהנית. אני נזכרת בזה וזה מעלה בי חיוך.
אחותה ואני נשארנו עם חור בלב בצורה שלה. מאז הרצח אין יותר מוסיקה בבית. על הקבר שלה, ציטטתי שורה מהשיר "כל עוד חלב נוטף מחיוכך". שיר שמבחינתי אמר בזמנו את הכל. החלום שלי בשבילה – ושברו האכזרי".
תגובה אחת
אני מסייעת ללירון המקסימה ומייצגת אותה בכל ההיבטים המשפטיים הכרוכים בטרגדיה הבלתי נתפסת שהחריבה את משפחתה. הייצוג הוא מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים – תוכנית סנ״ה, וניתן לנפגעי עבירות המתה בחינם וללא כל מבחני זכאות כלכלית, כך שגם המדינה היא חלק ממעטפת התמיכה בהליך שיקומן של לירון וב׳.