"המלחמה עם החמאס לא תסתיים לעולם"

כך אומר יזהר דוד, תושב הוד השרון, איש שב"כ לשעבר. לדבריו, רק חיסול המנהרות התת קרקעיות בעזה יובילו לשקט של שנים. לרגל צאת ספרו השני הוא מספר על הסיכוי להסלמה בין תושבי השרון לתושבי ג'לג'וליה וטירה, על הדרך לעצור אותם, על הפרישה מהשב"כ בגלל פוסט טראומה ועל החלום הגדול: להיות שר החינוך

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

מדינת ישראל בוערת. בימים האחרונים אנחנו חווים הפגזות של טילים, מעשי לינץ ומקרי אלימות ברחוב. 

על רקע המצב דיברנו עם יזהר דוד, תושב הוד השרון, לשעבר מנהל שטח ביחידת רכזי שב"כ בשומרון, הלום הקרב הראשון שקיבל אות מופת שיקומי ומחבר שני ספרים על הסכסוך הערבי – ישראלי. 

בנוסף, הוא ייסד את העמותה למנהיגות ישראלית משותפת ואחד ממייסדי ארגון הגג "שותפות מגן ישראלית לטיפול וצמיחה מפוסט טראומה". 

כאיש שב"כ שהיה בלב העניינים המדיניים, מה אתה חושב על המצב כיום והאם יש פיתרון לסכסוך המתמשך שעלה מדרגה בימים האחרונים?

"אין פתרון. הסכסוך עם הערבים הפלסטינים הוא בלתי פתיר והסיבה היא הכי פשוטה. התכלית שלהם היא מחיקת מדינת ישראל מהמפה. החמאס הוא ארגון שנגזר מהאחים המוסלמים ומבחינתו האדמה שעליה אנחנו יושבים היא אדמת ווקף אדמה שחייבים להחזיר אותה לשליטה מוסלמית ולא משנה מה המחיר שיצטרכו לשלם. אין להם אידיאולוגיה אחרת". 

מה דעתך על האמירה שהמבצע בעזה פרץ בגלל שיקולים פוליטיים ועל רקע חילוף השלטון?

"שמעתי את האמירה הזו. זו תאוריית קונספירציה תלושה מהמציאות. היא ממש מעידה על בורות והסתה. אם מתרגמים אותה במילים פשוטות היא בעצם אומרת שראש הממשלה ועוזריו יזמו מלחמה. מכבסים אותה במילים יפות, אבל זו האמירה. זה תלוש מהמציאות ולא נכון עובדתית. מערכת הביטחון מתריעה כבר מעל לחודש על הכוונות של החמאס לפתוח ביירוט. בחמאס הבינו שהם עומדים לאבד את הקולות שלהם בבחירות. הם ניצלו את ההתלהמות שהחלה בירושלים והכניסו פעילים שלהם למזרח ירושלים כדי להעלות את הסכסוך מדרגה, לנצל את התזמון ולפתוח ביירוט הטילים. כל איש מודיעין מכיר המניפולציה הזו שלהם. למבצע אין שום קשר למפלגות הישראליות ולפוליטיקה הישראלית".

מה לדעתך התפקיד של התקשורת בנושא הזה?  

"התקשורת עושה את עבודתה נאמנה. ההבדל הוא בין דמוקרטיה לדיקטטורה רצחנית. בגזרה שלהם מחליטים מה ישודר ומה לא ישודר. הם מחליטים הכל, מה יגידו ברחוב, איך ילכו ברחוב, כיצד ישלמו ומה ילבשו. לשמחתנו, אנחנו מדינה דמוקרטית במזרח התיכון. אנחנו מדינה בעל האופי הדמוקרטי הכי חזק במזרח התיכון. התקשורת משדרת מה שמעניין את הציבור ואת מה שקורה פה פנימה. פחות מעניין אותם להראות את החורבן והדברים שקורים בעזה".

האלימות הגיעה לרחוב ולפגיעה המונית בחיי אדם. יש דרך לעצור את ההתלהמות משני צידי המתרס?

"כן יש דרך לעצור אותה. אנחנו מדינת חוק עם משטרה חזקה. הביקורת על המשטרה לא רלוונטית. כמו כל ארגון, גם שם נעשות טעויות כמו בכל ארגון. כדי למגר את התופעה צריך לעצור את חבורת הפורעים משני הצדדים שרובם אגב ללא שום אידיאולוגיה. הם אנשים צעירים חסרי חינוך, בעלי אופי אלים שלקחו את החוק לידיים. בדרך כלל אחרי צום הרמאדן הצעירים הערביים יוצאים לבלות ברחוב. הפעם הם פעלו באופן חסר תקדים שעלול להידרדר. המשטרה צריכה לעצור את כולם ולפתוח להם תיקים במשטרה. גם למי שזרק אבן. אבן יכולה להרוג. לאחרונה הועלתה הצעת חוק להחמיר את הענישה שכיום מסתכמת בישיבה של שנה עד שנתיים בכלא. רק על ידי עצירתם של המתלהמים ברחובות, הגשת כתבי אישום מהירם וכליאתם יסיימו את העניין".

האם לדעתך מקרי ההסלמה עלולים להגיע לאזור השרון ש?סמוך לאוכלוסיה ערבית?

"אזרחי ישראל הערבים ברובם רוצים לחיות בשלום. בכל סקר ששואלים אותם מה הכי חשוב להם הנושא של הסכסוך הערבי ישראלי נמצא במקום התשיעי ומטה. אני מאמין שהכל ירגע ונחזור לאכול חומוס בג'לג'וליה".

לפני מספר שנים פרשת משירות בשב"כ. הפכת למורה והוצאת את ספרך הראשון "פצצה מתקתקת". ספר על כך

"הפרישה מהשב"כ התרחשה לאחר שנפצעתי בפעילות מבצעית והפכתי לנכה צה"ל. פרשתי מהשב"כ כתוצאה מפוסט טראומה שאותה חוויתי כתוצאה מהתמודדות עם מקרים קשים שחוויתי ופציעה פיזית שהובילה להידרדרות נפשית. אני סובל מקומפלקס פוסט טראומה מורכבת המתוארת בספריי. כל ארוע וארוע יוצר עוד פצע וקרע בתוך נפשי. ברגע שפרשתי, החלטתי לעשות רק את מה שאני אוהב. לאחר תקופת החלמה הארוכה, סיימתי תואר שני במשפטים, אבל אז שמעתי על יוזמה של הורים שמלמדים בהתנדבות בבתי ספר והחלטתי להצטרף אליהם. חינוך הילדים שלנו הוא הדבר שהכי חשוב מבחינתי". 

דוד מלמד כיום אזרחות בתיכון גלילי בכפר סבא, בנוסף מלמד ומרצה בבתי ספר בתוכנית לימודים שיזם לאזרחות ולצדק חברתי, בדגש על חיים משותפים של יהודים וערבים. דבר שכרגע נראה רחוק מהמציאות.

בספר "פצצה מתקתקת" הוא מתאר את הידרדרותו הנפשית. גיבור הספר הוא אלון שמבוסס על דמותו של יזהר. אלון, כוכב בשב"כ, מנהל מצטיין, יצירתי וכריזמטי ביחידת רכזי השטח בשומרון בתקופת האינתיפאדה השנייה. הוא אחראי יחד עם עמיתיו מהשירות ומהצבא לסיכול ולפענוח של פיגועים רבים. רגע לאחר שהתבשר שהוא מיועד לתפקיד בכיר בארגון, הדהים את עובדיו ומנהליו בהודעה על התפטרותו. איש מחבריו בשירות לא ידע שאלון סובל תקופה ארוכה מפוסט־טראומה. 

"פצצה מתקתקת" הוא סיפור אמיתי שמתאר עולם כפול: פצצה מתקתקת בדמות מחבל מתאבד שנחוש להגיע למרכזי הערים בישראל, ופצצה מתקתקת בנפשו של איש השב"כ שמאיימת להתפוצץ בכל רגע.

"כיום אני פחות אוהב את ספרי הראשון", הוא אומר בכנות. "הוא נכתב מתוך כאב וזעם. ספרי השני שעומד לצאת לאור בקרוב נכתב מתוך בשלות והשלמה". 

על מה כתבת הפעם?

"הספר החדש מגולל סיפור אמיתי ומרתק על מבצע צבאי דרמטי – סיכול תוכנית גל הטרור של מחבלים מתאבדים. מדובר במותחן שמורכב משלוש דמויות, אלון – שזה אני, המרגל שלי ואשתי. כל אחת מהדמויות מספרת את אותו סיפור מהזווית שלה. הספר עומד לצאת בימים אלו. יש לו שם זמני שככל הנראה ישתנה. מדובר בטרילוגיה לספר הראשון כשהספר השלישי גם כמעט והבשיל לפרסום". 

ברוב הספרים שלך אתה כותב על נושאי הפיגועים. האם לדעתך הפיגועים באוטובוסים עלולים להתחדש?

"הניסיון לבצע פיגועים מעולם לא נפסק. כפי שכבר ציינתי בהתחלה, החמאס יעשה הכל כדי לפדות את אדמת ישראל מידנו. כל שנה השירות מפרסם את מספר הפיגועים שהצלחנו לסכל. בשנה שחלפה הצליחו לסכל כ-600 פיגועים שמתוכם כ-30 פיגועי התאבדות של מתאבדים עם חגורת נפץ שהיו מוכנים לצאת ולפגוע ביהודים. הם לעולם לא יפסיקו לנסות. למזלנו יש לנו יכולת מודיעינית מעולה שיכולה להתחקות אחר אותם המפגעים ולעצור אותם". 

איך אתה מגיב בימים אלה ברגעים שאתה שומע את האזעקה. מה מפעיל אותך, הפוסט טראומה או קצין השב"כ שרוצה להסתער ולהגן על המדינה?

"אני רוצה לעלות על הרכב ולטוס דרומה – זה מה שבוער בי. בדרום נמצאים חבריי וטובים ממפקדי האזור. הדבר הראשון שעשיתי היום הוא לשלוח להם הודעות בווצאפ שאני רוצה להגיע, לעזור ולתגבר בשטח. הם הודיעו לי שכרגע אין בכך צורך. אין שום קשר בין הפוסט טראומה לבין הרצון שלי להיות שם ולפעול. שיקמתי את עצמי ואני מאמין שהעשייה היא התרופה הכי טובה. יש לא מעט מפקדים בכירים שסובלים מפוסט טראומה ועדיין מתפקדים. למשל רפול ז"ל שהיה רמטכ"ל ופעיל במשך שנים". 

אפרופו שיקום, קבלת אות מופת שיקומי על תהליך ההחלמה שלך

"נכון. סבלתי מפוסט טראומה במשך 9 שנים ולא דיברתי על כך מילה. הדחקתי הכל וכמעט הגעתי לסוף דרכי כמוני יש רבבות שסובלים ונמצאים בבתים שלהם. הם חיים בקרבנו ואף אחד לא רואה אותם – הם שקופים. אני הצלחתי להשתקם מאחר ובחרתי בעשייה. למדתי הוראה והתחלתי ללמד ילדים. הקמתי 4 עמותות, בהן העמותה 'שותפות מגן ישראלית לטיפול וצמיחה פוסט טראומה', שנועדה להוות גג לעמותות המסייעות להלומי הקרב בישראל. המטרה שלי היא להגיע לכל אותם הלומי קרב ונפגעי פוסט טראומה השקופים שאף אחד לא רואה אותם. צוותי העמותה יגיעו אליהם וילוו אותם יד ביד לכל גוף וגורם שאמור לסייע להם. הפתיחה תתחיל בתערוכה שנערוך בתל אביב ב-24.6".

לאור כל העשייה החברתית נשמע שאתה בדרך לפוליטיקה.

"אכן. בשנים האחרונות אני עובר בין מקבלי ההחלטות כדי להזיז משהו למען הלומי הקרב השקופים. החלטתי לנסות ולהיכנס לתחום הפוליטיקה הארצית כדי להצליח ולשנות דברים מבפנים. החלום הבא שלי הוא להפוך לשר החינוך ולהשפיע על חינוך ילדינו". 

כתבות קשורות

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן