מאיר חלוואני, בן 59 טברייני מלידה דור שביעי בארץ. נשוי ליהודית אותה הכיר במקווה ישראל " אנחנו כבר 42 שנים ביחד" ועדיין יש לו חיוך של נער מאוהב כשהוא מזכיר רעייתו. אב ל 3 ליאור 32, גננת, עוז 28 עובד בשרות המדינה, ורון אסתר סמ"פ בחיל הגנת הגבולות.
ספר על הילדות שלך?
נולדתי בטבריה, בעלה הראשון של אימי נהרג במלחמת העצמאות בכיבוש טבריה. אבא שלי עלה ממצריים אבל הוא ממוצא חלבי, הורי נפגשו בטבריה. אני זוכר שבמלחמת יום הכיפורים ישבנו במרפסת וראינו את קרבות האויר מעל רמת הגולן. גדלתי להורים מבוגרים בעיר עם אווירה מיוחדת, לא היה ענייני דתיים חילוניים, המסורת הייתה חלק מהחיים, היינו מחוברים למסורת אבל כבוד האדם היה הערך העליון עליו גדלתי.
לצערי טבריה של ילדותי וגם טבריה של היום היא עיר שלא נותנת הרבה סיכוי להתפתחות אישית ובגיל התיכון עברתי ללמוד במקווה ישראל. מאז בעצם לא חזרתי לטבריה וגם משפחתי אחי ואחיותי כבר לא גרים בעיר.
מקווה ישראל
זו התקופה היפה בחיי, תקופה שעיצבה את חיי. היציאה מטבריה היתה במטרה להתפתח, החיבור ללימודי חקלאות עבודת האדמה החברות כל אלו הם ערכים שהולכים איתי לכל חיי. את רעייתי יהודית הכרתי במקווה ישראל. הייתי עוזר מדריך והיא חניכה במקווה ישראל, ככה נפגשנו ועברו 42 שנים ואנחנו ביחד. שם ספגתי ערכים של שותפות ועזרה לזולת גם במקום שאין שפע של חומר יש מה לתת. אחרי הלימודים שירתתי בחיל הים על כלי שיט, ומאוחר יותר כאיש כח אדם. המשכתי בשירות מילואים 25 שנים, כל הזמן עבודה עם אנשים. במקווה ישראל הכרתי את המורה שלי לחיים, אלי טל שעלה מקוצ'ין, הוא לימד אותי את שירת הארץ
מה זה בשבילך עבודה עם אנשים?
זה סוג של מפעל חיים, למרות שאני איש טכני בהכשרה שלי את ההישגים הגדולים ביותר השגתי תמיד בעבודה עם אנשים. בכל עבודה בה עבדתי ובכל תפקיד ציבורי אותו מילאתי הייתי קשוב לאנשים איתם הייתי במגע. זה היה הכלי המרכזי להצלחה. גם כשעבדתי במכירות של ביטוח או מוצרי אלומיניום תמיד הלקוח היה לפני המוצר. לפעמים זה היה בעוכרי כי יש בזה אלמנט של תמימות ואפילו ויתור למען האחר אבל זו דרכי ואני שמח מאוד עליה.
מתי הגעת להוד השרון?
בשנת 90 נסענו לארצות הברית ניסינו לחיות בתרבות אחרת היינו שם תקופה קצרה ואחרי מלחמת המפרץ בשנת 92 חזרנו לארץ ועברנו להוד השרון לדירה ברחוב התחיה, יהודית אשתי גידלה במשפחתון הביתי עשרות רבות מילדי העיר לאורך שנותינו בעיר. הילדים גדלו בבית שהיתה בו תנועה כל הזמן והרבה אהבה. החינוך היה חלק מהבית. התחלתי להשתלב בקהילה בעיר, אלי טימור צרף אותי לעשייה הקהילתית, ליוויתי את ילדי לאורך תקופת הלימודים שלהם במערכת החינוך העירונית כחבר הנהגות הורים.
הנהגת הורים
בשנת 2006 נבחרתי ליו"ר הנהגת ההורים העירונית, הגישה שלי הייתה לא ליצור עימותים אלא לנסות להגיע להבנה עם המערכת העירונית, על מנת להביא פתרונות נכונים. הגישה הנכונה לתפיסתי היא מעורבות ולא התערבות. פעלתי ליצור הנהגת הורים מאוחדת, הפגישות התנהלו כל פעם בבית ספר אחר היה לי חשוב שתהיה הזדהות של כל חברי ההנהגה עם המטרה המשותפת שהיא חינוך טוב לילדי העיר.
ההישג הגדול ביותר שלי היה יצירת שיתוף פעולה עם המערכת העירונית, העבודה בהנהגת ההורים היתה הרמונית חוץ מגורם אחד שהתעמת איתנו בלי סוף ראש העיר חי אדיב. איתו לא הייתה תקשורת, העירייה לא יכולה להתעלם מהתושבים ומהורים. החובה של רשות מקומית זה להיות קשובה ולנסות להגיע לפתרונות נכונים, ושם היתה התנגחות שפגעה בתלמידי העיר.
כניסה לפוליטיקה
העימות עם חי אדיב, הבהיר לי שכדי להשפיע צריך לצעוד צעד נוסף, להיות נבחר ציבור.
ההחלטות המשמעותיות מתקבלות בשולחן המועצה ובבניין העירייה. בפעילות הנהגת ההורים פגשתי את נווה גור שהקים את הנהגת הורי גני הילדים, הוא עשה עבודה מדהימה בחיבור של גני הילדים להנהגה מאוחדת. וכשהחליט לרוץ לראשות העיר הצטרפתי אליו.
הקמנו ביחד את סיעת דרך העיר, נווה התמודד גם לראשות העיר, כשהסיעה חברה ליש עתיד פיניתי את המקום השני ברשימה לטובת החיבור והייתי מספר 4 ברשימה.
אחרי הבחירות התפצלה הסיעה ליש עתיד ודרך העיר, ואחרי העזיבה של שרונה הרשקו התחלתי את הכהונה במועצת העיר. הבנתי מהר מאוד מהאופוזיציה קשה מאוד ליצור שינוי ולכן בבחירות ב 2018 החלטתי לחבור לקואליציה או לא להיות בפוליטיקה המקומית.
את ראש העיר אמיר כוכבי הכרתי מתקופת הנהגת ההורים, הזמנתי אותו להיות מעורב בהנהגת ההורים, והיה לנו שיתוף פעולה טוב, לקראת הסיבוב השני הזמין אותי אמיר להיות שותף לדרך אמיר הבהיר לי שאני השותף אותו הוא רוצה. נווה גור פרש מהמועצה וחברתי לאמיר לקראת הסיבוב השני ולשמחתי הוא נבחר.
סגנות ראש העיר
המשא ומתן לקראת הקמת הקואליציה היה מהיר ופשוט, החיבור היה מיידי והיה אמון מוחלט. המנהיגות של אמיר היא טבעית וקל היה לחבור אליה.
ביקשתי להיות אחראי על שני תחומים רווחה ושירותים חברתיים, וחזות העיר. קיבלנו ירושה לא פשוטה. העיר לא היתה ערוכה לעתיד. התשתיות של העיר לא היו ערוכות לתת שירות לכמות התושבים בעיר. לא בניקיון, לא באשפה לא חינוך לא רווחה הכל התאים להוד השרון של אתמול לא לעיר שתהיה בעוד עשור. זה היה היעד העיקרי שלנו, להכין את הוד השרון לעתיד.
היעד העיקרי שלי היה להיות נגיש לתושבים שכל תושב יקבל מענה מהיר ואיכותי לבעיה שלו, ליצור שקיפות על תהליכים, מנהלי אגפים הונחו להיות נגישים לתושב, מענה מיידי פותר 90 אחוז מהבעיות. הסתובבתי בעיר בכל שעות היממה, ראיתי איך נראית עבודת העירייה, צינור דולף, פח שלא פונה הכל ראינו, הכנסנו טכנולוגיות שיסייעו לניהול נכון ויעיל.
באגף הרווחה יש עוד הרבה מה לעשות. שנת הקורונה היתה אתגר לשירותי הרווחה היעד הוא ליצור משכן מרכזי אחד שיספק את כל שירותי הרווחה בעיר, היחד עם חברת המועצה רינה שבתאי פעלתי לשפר את השרותים לאוכלוסיה המבוגרת בעיר.
ואיך החיים אחרי הסגנות?
מקווה להשלים את התואר שהתחלתי במדעי הרוח, מחפש את האתגר המקצועי הבא שלי, אני ממשיך בתפקידים שלי בהתנדבות, מן הסתם הזמן הפנוי שלי יהיה מועט, יש צורך גם להתפרנס אבל אני נשאר כאן כדי לתת הכל למען תושבי העיר, כי מה לעשות אנשים לפני הכל
3 תגובות
אחי הצעיר והמוכשר מאיר( שתמיד היה לידי כשגדלנו בטבריה) היתרגשתי ליקרוא ונהנתי מכל מילה, גאה להיות אחותך ומאמינה בך, אתה איש ניפלא , מבריק מסור ואהוב, ומיוחד במינו ללא ספק זו רק ההתחלה .. ❤️
למדתי להכירך תוך כדי תפקידך בעיריה. ואני כבעל ניסיון רב בעבודה מוניציפלית מצדיע לך על תפקודך, ומאחל לך שתמצא בהמשך הדרך והמקום למיצוי כשרונותיך ויכולתך.
בהוקרה רבה
יוסי גלוזמן
מאיר היקר,
זכינו שאתה חלק משמעותי מחיינו. בהצלחה בדרכך החדשה.