"אבא שלי דוד קצ'קו קציר עצם את עיניו בסיוט הכי גדול שלו. הוא סבל מפוסט טראומה ומת מוות אכזרי. רציתי שיזכרו אותו כאיש, כאבא וכסבא שהיה ולא כמי שמת מוות טראגי – לכן כתבתי את הספר", אומרת ענת צ'קוני תושבת הוד השרון, שאביה נרצח בכפר עזה ב-7.10.
רגע לפני התאריך המצמרר בו נרצחו, נטבחו ונחטפו מאות ישראלים בניהם דוד קציר, נפגשנו עם ענת בתו שהחליטה לדבריה להפסיק לכעוס על כל העולם והתיישבה לכתוב ספר. "רציתי להזכיר לכולנו שמאחורי כל חטוף או נרצח ישנה משפחה וחיים שלמים שאסור לנו לשכוח", היא אומרת.
צקוני (49) תושבת הוד השרון, אם ל-3 ילדים, מטפלת בקליניקה פרטית, מעבירה סדנאות ומנחה קבוצות לחיזוק מיומנויות חברתיות בבתי ספר. צקוני שגדלה בקיבוץ כפר עזה אליו הגיעו הוריה כשהייתה בת 3 מספרת על אביה שהווה עבורה השראה לכתיבת ספרה: "הוריי עברו מקיבוץ אחר, שם הילדים לנו בלינה משותפת. הם רצו שכולנו נחייה בבית אחד".
כיצד אביך נרצח?
"אבא שלי יצא ב 7.10 בשעה 6:20 מביתו בכפר עזה לטיול ג׳יפים. הספיק להגיע לכביש הראשי שמול קיבוץ סעד. שמע את האזעקות, התקשר לאשתו כדי שתכנס לממד, וחזר הביתה כדי להיות איתה. כשנכנס לקיבוץ מחבלים ירו בו ורצחו אותו. איילת שניצלה בזכות הטלפון שלו באותו יום ארור והסתתרה בממד במשך 30 שעות עד שהצילו אותה.
רק באותו יום בשעות הערב הבנו שהוא לא בחיים. היה לנו קשה לקבל את זה והדחקנו עד שמצאו את גופתו סמוך לקיבוץ".
צקוני מספרת על אביה, חקלאי שגידל 5 ילדים והפך לסב ל-4. איש משפחה שאהב ודאג לילדיו ונכדיו. "למרות שגרנו רחוק – אבי נהג להגיע לכל אירוע של נכדיו. אחרי הירצחו נולדה לו נכדה נוספת. הוא היה סבא מעולה והנכדים אהבו אותו מאוד. הוא היה לוקח אותם לטיול בשדות ומכין להם צ׳יפס. הוא היה מגדל תפוחי אדמה ויועץ למגדלי תפוחי אדמה ונחשב לאחד המומחים בארץ בתחום.
אבי היה איש של נתינה ולאחר הירצחו גילנו הרבה אנשים שעזר להם. ככה על הדרך בדרכו הצנועה. כולם הכירו אותו גם בזכות ערימת התלתלים שלו, חולצותיו המשובצות ונעלי העבודה שהיה נועל. שיצא לפנסיה הקים לעצמו שובך יונים – יוני דואר. כשהיה ילד, בחיפה, גידל יונים על הגג של הבניין שבו גר עם משפחתו. וכילדים סיפר לנו בגעגוע על השובך והיונים. כאמור שיצא לפנסיה הגשים את החולם והקים שובך בפינת החי שבקיבוץ. הוא אילף אותן לעוף מכל מיני מקומות בארץ ולשוב לשובך שבכפר עזה".
מה גרם לך לכתוב את הספר?
"לאחר שהוא נרצח כעסתי על כל העולם. היה לי קשה לקבל את זה שהוא שכל חייו חשש מתרחישי אימים בשל הפוסט טראומה ממנה סבל – עצם את עיניו בסיטואציה קשה ומחרידה. רק כשהתיישבתי לכתוב עליו התחלתי להירגע מעט. רציתי שכולם יכירו אותו כפי שהיה ושהנכדים שלו יזכרו את הסבא שלהם בטוב".
במה עוסקת עלילת הספר?
"הספר מתאר את היחסים המופלאים שהיו לסבא טרקטור עם הנכדים שכל כך אהבו אותו, וכך מעודד קשרים משפחתיים בין סבים וסבתות ובין הורים וילדים. הספר מדגיש מיומנויות חברתיות של שיתוף פעולה ועזרה הדדית. הוא מספר על סבא שקשה לו להירדם בלילה בגלל שהוא רואה מפלצות.
הוא מתייעץ עם נכדיו והם אלו שעוזרים לו להתגבר על הפחד מהן יחד עם החתולה 'אפורה' – החתולה שאבא הציל והיא הייתה מטפסת עליו ועוטפת את צווארו בחיבוק חם. בדרך הם פוגשים יונים ומכינים צ'יפס, ממש כמו בחיים עצמם. לצערי אבי סבל מפוסט טראומה כתוצאה ממלחמת כיפור שבה נלחם. היונים אותן גידל סיפקו לו למקור נחמה".
למי הספר מיועד?
"הספר מומלץ לילדים אך גם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו. בנוסף הוא יכול לשמש לעבודה חינוכית טיפולית הקשורה במיומנויות חברתיות".
לאלו תגובות זכה הספר מצד נכדיו וגם משאר הילדים להם הקראת אותו?
"נכדיו הם אלו שעזרו לי לכתוב אותו. במקור 'סבא טרקטור' גירש את המפלצות אבל ילדי אמרו לי: 'סבא לא גירש איש מעולם', לכן שיניתי לכך שהוא הכין להן צ'יפס. אני מגיעה עם הספר לבתי ספר שונים וזוכה לתגובות מחממות לב מילדים שמאוד אוהבים אותו".
מה אביך היה אומר אם הוא היה יכול לראות את הספר?
"הוא היה איש צנוע ואני חושבת שהוא היה מצטנע בקשר לספר".
מה היית רוצה לומר לו שלא הספקת?
"שאני אוהבת אותו. יש לי הרגשה שלא הספקתי לומר לו את זה מספיק".
יצא לך ליצור קשר עם הורי החטופים?
"אני כל הזמן בקשר עם בני קיבוץ כפר עזה. כשאתה חי בתוך קיבוץ חבריו מלווים אותך במהלך החיים. הייתי מטפלת של חלק החטופים הצעירים. לפני שעזבתי גרנו באותה השכונה".
מי את חושבת שאחראי על המחדל ב-7.10 ומתי הוא צריך להתפטר?
"אני לא יודעת לומר. שאלו אותי אם אני כועסת על מישהו. בהתחלה כעסתי על כולם. על הצבא והממשלה – אמי חזרה מטיול בחו"ל ולא היה לה בית. עד עתה היא מתגוררת בבית מלון בתל אביב. איילת אשתו השנייה של אבי איבדה את אהוב ליבה כשהיא בגיל 62.
למרות האובדן הבנתי שהכעס לא משרת אותי ולא עוזר לי. כתיבת הספר וההרצאות שאני מעבירה מספקים לי נקודת תקווה. היה מחדל נוראי שאומנם ממשיך – אבל חשבתי לעצמי איך אני ענת הקטנה, מתמודדת עם זה בתוך חיי ומייצרת לעצמי קרן אור. הספר הזה הוא קרן האור שלי.
חברה שלי אמרה לי 'בראת את אביך מחדש'. כשהספרים יצאו מהדפוס הבנתי שעשיתי משהו גדול עבורו. רק כך אני מצליחה להתמודד עם כל הרוע הבשורות הרעות והטילים – אני נאחזת בספר".
זה לא סוד שהעם שלנו נקרע לשניים. גם כעת בזמן המלחמה אנחנו לא מצליחים להתאחד, מה שעלול לפגוע ביכולת שלנו לעמוד מול אויבנו. מה את חושבת על המצב וכיצד ניתן להגיע לפיוס?
"אנחנו חייבים להיות מאוחדים ולהקשיב אחד לשני".
אם היו מציעים עסקה שבה ישוחררו מחבלים עם דם על הידיים – כולל המחבל שרצח את אביך בתמורה להשבת החטופים – היית בעד?
"שישחררו אותם. אבי לא יחזור. הוא נרצח. לא יעזור לי אם המחבל יישב בכלא".
אביך גידל במהלך חייו יונים. אביב גפן שר על היונה שנחנקה עם הזית בגרונה. מהי תפיסתך לגבי השלום כיום לאחר שאביך נרצח?
"אבי לא היה כזה שמלאני הוא גידל יונים כי הוא אהב אותם. אני מאחלת לנו כעם מנהיגים אמיצים. שאם יהיה הסדר שיהיה ממקום מפוכח. כרגע ההרג ממשיך לפגוע בנו. לא רוצה לחשוב שילדיי ימשיכו לחיות כמו שאנחנו חיים".
מה את מאחלת לעצמך ולעם ישראל לשנה החדשה?
"שהחטופים ישובו אלינו במהרה ושנחייה בביטחון. לעצמי אני מאחלת רוגע שלווה ושהספר שלי יגע בהרבה אנשים ולילדים".
