מאות ישראלים בריאים בוחרים מדי שנה לעבור ניתוח מורכב כדי להציל את חייו של אדם אחר. לא בעקבות מחלה או צורך רפואי אישי, אלא מתוך רצון להעניק למישהו הזדמנות חדשה לחיים. אחת מהם היא ויטה גיטשטיין, בת 37 מהוד השרון, נשואה ואם לשתי בנות, המשמשת משלבת בגן ילדים בעיריית הרצליה. לפני מספר חודשים החליטה לתרום כליה לילדה שמעולם לא פגשה – החלטה ששינתה את חייה של הילדה וגם את חייה שלה.
גיטשטיין אינה זרה לעשייה למען הקהילה. לאורך השנים הייתה שותפה למיזמים חברתיים והתנדבותיים רבים, בהם גם סיוע לחיילים. לכן, לדבריה, בני משפחתה וחבריה לא הופתעו מהבחירה שלה לתרום כליה, אף שהבינו שמדובר בהחלטה יוצאת דופן.
מאחורי ההחלטה עמד תהליך ממושך שכלל בדיקות רפואיות, ועדות מקצועיות, הערכות פסיכולוגיות, שיחות רבות עם בני המשפחה והתמודדות עם החשש הטבעי מפני ניתוח והחלמה. בסופו של המסע הזה, ילדה אחת קיבלה הזדמנות לחיים חדשים.
איך הכול התחיל?
"הגעתי אל המשפחה דרך מודעה שפורסמה בקבוצת הוואטסאפ השכונתית", מספרת גיטשטיין. "בסוף המודעה היה קישור לעמותת 'מתנת חיים'. המשפחה כבר הייתה בקשר עם העמותה, ואני החלטתי לבדוק אם אוכל לעזור. בהתחלה זה היה רק בירור ובדיקות התאמה, אבל ככל שהתהליך התקדם הבנתי את גודל המשמעות של ההחלטה".
עמותת "מתנת חיים" מלווה תורמי כליה אלטרואיסטים מכל רחבי הארץ ופועלת לעידוד תרומות כליה מן החי, תוך ליווי התורמים והמושתלים לאורך כל הדרך.
איזה ליווי קיבלת מהעמותה?
"קיבלתי מהם המון. הם ליוו אותי בכל שלב בתהליך. מעבר למידע הרפואי, הם נתנו גם תמיכה אנושית. לפני הוועדות הפסיכולוגיות היו לי הרבה שאלות, והם חיברו אותי לאנשים שכבר עברו את התהליך. המטרה היא לוודא שההחלטה מתקבלת מתוך בחירה חופשית, מודעות מלאה וללא כל לחץ חיצוני".
את רק בת 37 ואם לשתי בנות. זה עלה בשיחות?
"בוודאי. בגלל שאני עדיין בגיל שבו אפשר להביא ילדים לעולם, הנושא עלה שוב ושוב. רצו לוודא שאני מבינה את כל המשמעויות ושאני שלמה לחלוטין עם ההחלטה. מבחינת הוועדה זה חלק בלתי נפרד מהבדיקה".
לדבריה, אחד הדברים שחיזקו אותה במיוחד היה המפגש עם תורמות אחרות. "ביקשתי לדבר עם מישהי שכבר תרמה כליה כשהייתה אמא לילדים צעירים. חיברו אותי לאורית, שהייתה אז אמא לתאומות בנות חמש. רציתי להבין איך היא הסבירה לילדים ומה עבר עליה. השיחה איתה נתנה לי הרבה ביטחון".
איך המשפחה קיבלה את ההחלטה?
"אני מגיעה מתחום החינוך, ולכן היה לי חשוב להסביר לבנות שלי את ההחלטה בשפה שמתאימה לגילן. התייעצתי גם עם מדריכת הורים. בסופו של דבר הן הבינו שאני עושה משהו כדי לעזור לאדם אחר וקיבלו את זה בצורה טבעית ומרגשת. גם בעלי ליווה אותי לאורך כל הדרך והגיע איתי לבית החולים, שם הסבירו לנו בפירוט על כל שלבי ההליך".
רבים חוששים מההחלמה. למה צריך לצפות?
"תהליך ההחלמה נמשך כשבועיים. ההרגשה מזכירה במובנים מסוימים התאוששות מניתוח קיסרי. בימים הראשונים יש כאבים באזור הניתוח, אבל בכל יום מרגישים שיפור. אני אדם מאוד פעיל, ולכן היה לי חשוב לקום כבר למחרת הניתוח ולהתחיל ללכת, כמובן בהדרגה. בעיניי התנועה היא חלק חשוב מההחלמה".
היא מוסיפה כי גם הגז שבו משתמשים במהלך הניתוח גורם לאי-נוחות במשך כשבועיים, אך לדבריה בכל יום מורגש שיפור נוסף, עד לחזרה מלאה לשגרה.
מה את יודעת היום על הילדה שקיבלה את הכליה?
"היום היא חזרה לשגרה רגילה. היא הולכת לבית הספר, משחקת עם חברים ועושה את כל מה שילדים בגילה אמורים לעשות. מבחינתי זה הדבר הכי משמעותי. בלי ההשתלה היא הייתה מגיעה לטיפולי דיאליזה. כשמבינים מה המשמעות של חיים עם כליה שאינה מתפקדת, מבינים עד כמה השתלה יכולה לשנות מציאות של אדם".
שנת שיא בתרומות כליה
סיפורה של גיטשטיין משתלב במגמה מעודדת בישראל. על פי נתוני עמותת "מתנת חיים", בשנת תשפ"ה נשבר שיא במספר תרומות הכליה מן החי, כאשר 226 נשים וגברים תרמו כליה והצילו את חייהם של חולים שנזקקו להשתלה. בארגון מדגישים כי מחקרים רפואיים מראים שתרומת כליה מן החי אינה מהווה סיכון משמעותי לתורם, וכי ניתן להמשיך לחיות חיים מלאים ובריאים גם עם כליה אחת. לצד זאת, העמותה מלווה את התורמים והמושתלים לאורך כל התהליך ומסייעת בהתמודדות עם ההיבטים הרפואיים והבירוקרטיים.
לסיום מבקשת גיטשטיין להעביר מסר לכל מי ששוקל תרומת כליה: "הרבה אנשים חוששים כי זה נשמע גדול ומפחיד, אבל בסופו של דבר מדובר במשהו שיכול לשנות לחלוטין את חייו של אדם אחר. מבחינתי זו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי להעניק. לדעת שיש ילדה שהיום הולכת לבית הספר, משחקת עם חברות וחיה חיים רגילים בזכות התרומה – זה שווה הכול".
