מה שמוביל אותנו לחדוות היצירה במקלחות. הרי קשרים אינסופיים תמיד יהיו, טונות מרכך ישפכו ולא חשוב אם האריזה מצוירת בוורוד זרחני או משעממת כמו עוד מוצר של נקה 7, עכשיו העניין הוא להתחבר לבנות דרך הסדרות שהן אוהבות. וזה עובד, ממש!
בכלל, יש משהו ממכר במקלחות. צחוק וחיוכים, הכל מלא קצף וברווזים בשלל צבעים (מכירים את הברווזה שלבושה כמו אחות? מומלץ!), שרים יחד שירי ילדות – מקום אידיאלי ללמד את דני והסבון שבכה מאוד, פלוס בונוס: ככה גם לומדים לאהוב לצחצח שיניים, משפריצים על אבא מכל הבא ליד (מסיר מראש את הצמיד והשעון) אבל הכי חשוב: משוחחים. זמן איכות על רטוב. מה למדתם בגן? מי החברים והחברות ואיך נראות ההפסקות בישראל מודל 2020. ספוילר: עם טון חול בנעליים. אהה, ועוד משתנה קריטי שבמקרה הזה לא משתנה: אין להן לאן לברוח.
בשלב מסוים, מודה, הייתי צריך להכין שיעורי בית ולצפות בכמה פרקים כדי שאוכל להשתתף בשיח, אבל מאז ומתמיד אני חולה על מצוירים, אז לא אכפת לי. אגב, אם בא לי להפתיע, אני פשוט הולך בסופר פארם על שמפו עם דמות חדשה שאני לא מכיר. הן כבר ילמדו אותי, ובדרך יצאתי "קול". אין תחליף לבדיחות המשותפות, לצחוק המתגלגל ופרצופים שזורחים מאושר במסיבות האמבטיה הפרטיות שלנו. גם אם לוקח אחר כך שעה לבחור פיג'מות (חלקן בהתאם לאותן סדרות וסרטים בדיוק, כן?), גם אם הסירוק לא תמיד עובר חלק, תרתי משמע, וגם אם רגע אחרי, נראה שהיחיד שהתקלח הוא אני.
היו ימים שהייתי גמור מעייפות ושולח אותן לישון בלי מקלחות עם ההבטחה הקולקטיבית שמעולם לא קוימה: "מחר!" אלא שכמה ימים רותחים של אמצע אוגוסט ואגלי זיעה שכבשו גם את הגב התחתון שלי, הבהירו שזה פשוט לא הוגן לעשות להן את זה. כיום, קצת כמו בגמילה מחיתולים, אני משתדל לא לפספס. אחרי הכל, פעם הייתי מוכוון מטרה לפתוח קשרים, היום אני מחזק אותם. עם הבנות.
