לקראת ט"ו באב, בזמן שרבים עסוקים בהזמנת שולחן במסעדה או בחיפוש אחר מתנה לבן או בת הזוג, יש מי שמייחל לדבר בסיסי הרבה יותר – הזדמנות לאהוב ולהיות נאהב. אורחי דרור, בן 36 מהוד השרון, אינו מחפש רחמים וגם לא מבקש יחס מיוחד. החלום שלו פשוט: למצוא בת זוג, להקים בית ולהרגיש כמו כל אדם אחר בגילו.
אורחי מתמודד עם מוגבלות קוגניטיבית קלה ומוגדר כבעל תפקוד גבוה. במשך שנים עבד בעיריית הוד השרון במענה טלפוני, עבודה שממנה נהנה מאוד, ובמקביל עסק גם כתקליטן. גם היום, כשהוא כבר אינו עובד בתחום, הוא עדיין שומר את ציוד ההגברה ומקווה שיום אחד יוכל לחזור לעמוד מאחורי עמדת ה-DJ. "אם תהיה עבודה, אני אחזור לתקלט," הוא אומר. "זה עושה אותי שמח."
אלא שהשמחה הגדולה ביותר מבחינתו אינה קשורה למוזיקה או לעבודה. כששואלים אותו מה הוא מחפש בזוגיות, הוא עונה בפשטות: "אני רוצה מישהי טובה. מישהי זורמת." וכשמבקשים ממנו להסביר למה חשוב לו כל כך למצוא אהבה, הוא משיב בכנות: "אני רוצה ילדים". מאחורי המשפט הקצר מסתתר חלום גדול – להקים משפחה ולהרגיש שגם לו יש מקום בעולם הזוגיות וההורות.
בעבר הייתה לאורחי זוגיות שנמשכה כשנה וחצי, אולם מאז הוא מתקשה למצוא קשר חדש. הוא ניסה להכיר דרך האינטרנט, השתמש באתרי היכרויות ואף פנה למסגרות שונות, אך לדבריו המאמצים כמעט שלא נשאו פרי. "אני מנסה באינטרנט אבל לא חוזרים אליי", הוא מספר באכזבה. "אני רואה אנשים בגילי שיש להם זוגיות, משפחה וילדים וכואב לי שלי אין".
פוסט אחד שהפך לזעקה של אמא
מי שמלווה את אורחי בכל צעד היא אמירה דרור אמו, שמסרבת להשלים עם העובדה שבנה נשאר לבד. מתוך הרצון לעזור לו למצוא זוגיות, היא החליטה לפני מספר שבועות לפרסם פוסט ברשתות החברתיות. בפוסט סיפרה על בנה, על האישיות שלו, על החלום שלו להקים משפחה ועל התקווה שאולי מישהי תראה אותו כפי שהוא באמת.
התגובות לא איחרו להגיע. עשרות אנשים נחשפו לפוסט, עשרות כתבו תגובות מרגשות והרעיפו מחמאות על אורחי. "איזה בחור מקסים", "מגיע לו למצוא אהבה" ו"הלוואי שימצא את האחת" היו רק חלק מהתגובות. אבל מאחורי כל המילים היפות הסתתרה מציאות מאכזבת – אף אחת לא יצרה קשר.
" אנשים רק כתבו כמה הוא מקסים ועשו לייק," מספרת אמו. "אבל זה לא באמת עזר. הבנתי שאם אנשים לא ישתפו את הפוסט, הוא לא יגיע למישהי שבאמת יכולה להכיר אותו.. אשמח אם מי שקורא את הכתבה ישתף אותה. אני מאמינה שבסוף זה יגיע. לפעמים מספיק שאדם אחד נכון יראה את הסיפור."
לדברי אמירה הסיפור של בנה אינו רק סיפור אישי, אלא גם תמונת מצב של צעירים רבים עם צרכים מיוחדים בתפקוד גבוה, שנשארים ללא מענה חברתי מתאים.
"אין להם כמעט איפה להכיר. בהוד השרון אין מספיק פעילויות, אין חוגים חברתיים ואין מסגרות שמאפשרות להם ליצור קשרים ולהכיר בני זוג".
לדבריה, דווקא משום שאורחי מתפקד ברמה גבוהה, הוא נמצא בין העולמות. "במסגרות של אנשים עם מוגבלויות הוא לא תמיד מרגיש שייך, ובמסגרות הרגילות אנשים לא תמיד מבינים את הקשיים שלו. הוא פשוט נופל בין הכיסאות."
למרות הכול, היא ובני המשפחה עושים כל שביכולתם כדי למלא את יומו של אורחי. הוא מתאמן באופן קבוע בחדר כושר, משתתף אחת לשבוע במפגשי למידה אישיים, ובימים אלה נרשם גם לחוג נגרות ולחוג בישול. המטרה היא לא רק להעשיר את שעות הפנאי שלו, אלא גם לאפשר לו להכיר אנשים חדשים.
לקראת חג האהבה, לאם יש משאלה אחת בלבד: "אני מאחלת לבן שלי שימצא מישהי שתראה את האדם שהוא. אדם טוב, אוהב, ישר, שרוצה לתת ולקבל אהבה. הוא לא מחפש רחמים – רק הזדמנות."
