פודטראק הפיצה מעוטף עזה הפך למפעל פיצה בהוד השרון

לפני יותר מעשור הם הכירו. הקשר התהדק, החיים נבנו לאט, ובמהלך הקורונה – כשטיול חלומי לאיטליה בוטל – החליטו להביא את איטליה אליהם. ערב אחד של בצק, רטבים והתנסות בטאבון הפך לסדרת ערבים, ומשם לרעיון: פודטראק של פיצה. לא עוד “משהו על הדרך”, אלא פיצה מוקפדת שמכבדת חומרי גלם, התפחה נכונה, וטעם שמוכיח שאפשר לאכול טוב גם באירוע שכונתי או בחניה של קיבוץ.

המשאית יצאה לדרך בעוטף עזה. היא נדדה בין יישובים, בנתה קהל נאמן והוכיחה שפיצה לא חייבת להיות ג’אנק פוד. "רצינו משהו שמרגיש קל, שמח, משפחתי," מספרת לי. "פיצה שהיא חוויה." העסק פרח – ואז הגיע היום ששינה הכול.

יום לפני ה־7 באוקטובר הוזמנו השניים להגיע עם הפודטראק למסיבת נווה. "רצינו מאוד," משחזר אריאל, “אבל הטאבון שלנו עובד על גז, ולא קיבלנו אישור. בדיעבד, זה הציל את חיי. הייתי אמור להיות שם."

הם פונו למלון באילת, אחר כך לתל אביב, תקופה אצל ההורים ברמת השרון ובהמשך לבית שכור בכפר מל״ל. הבית בעוטף נותר מאחור, ואיתו חלק גדול מהחיים שנבנו. בתוך הטלטלה, הפודטראק נשאר עוגן. “העבודה החזיקה אותנו מעל המים. היא נתנה לנו סיבה לקום בבוקר", אומרת לי.

פתיחת המפעל והפיצרייה בהוד השרון

במרכז הארץ הם גילו קהל שתמך, וגם עיריות שסייעו. הפודטראק המשיך לפעול, אבל הצורך ביציבות, בשגרה ובמקום קבוע הלך וגבר. לפני שלושה חודשים נפתח השלב הבא: מפעל־פיצרייה בהוד השרון, ברחוב הנגר שבשכונת נווה נאמן.

זה לא עוד מקום לשבת בו ולאכול — זה מפעל קטן עם לב גדול. במקום מייצרים בצקים ורטבים ללקוחות פרטיים ולעסקים, ומפעילים פיצרייה פתוחה לקהל. לצד הפעילות מתקיימים סיורים וסדנאות למשפחות ולילדים, במחירים נגישים — מהקמח ועד לטאבון. “רצינו שקהל יראה את התהליך, יבין מה הוא אוכל, וירגיש חלק מהעשייה", מסבירה לי.

מביקור במקום עולה כי החזון של בני הזוג פשוט ומדויק: פיצות מגוונות וטעימות, שקיפות מלאה, וחיבור לקהילה המקומית. לצד הפיצות נמכרים גם סלטים, פוקאצ’ות, לחמים ומאפי שוקולד. הכול מיוצר במקום, מהבסיס, בלי קיצורי דרך.

לא רק עסק – בחירה לחזור לנשום

מאחורי העשייה עומד גם סיפור אישי. לי (42), בת קיבוץ ניר יצחק שבמועצה האזורית אשכול, ואריאל (41), תושב רמת השרון לשעבר ושירות צבאי בצנחנים, מגדלים כיום שתי בנות – פלג בת חמש ובר בת ארבעה חודשים. לאריאל בן מתבגר מנישואיו הקודמים.

השניים שהכירו לפני שנים בחוג סלסה לא מסתירים את המורכבות. "אנחנו עדיין בתהליך," אומרת לי. “עוד לא סיימנו לצוף לגמרי." ובכל זאת, יש בחירה להתקדמות. “כל מי שמגיע – תומך,” אומר אריאל. “לא רק בעסק, אלא ביכולת שלנו להמשיך.”

בין טאבון לגוש בצק, בין סדנת ילדים לשיחה עם לקוח שמגיע במיוחד, נבנה כאן משהו שהוא הרבה מעבר לפיצה. זה סיפור על זוגיות, על קהילה, על יצירת שגרה חדשה מתוך אי־ודאות. ובעיר אחת במרכז הארץ, ריח של בצק נאפה מספר סיפור שלם של בית שמוקם מחדש.

פרטים ויצירת קשר

"פיצה הבייתה" – הנגר 1, נווה נאמן, הוד השרון
📞 להזמנות: 1700-505-007