מתופת הנובה לקדמת הבמה: כפיר הוד הופך טראומה להצגה ולטיפול

מהטראומה לבמה

כפיר הוד חווה את אחד הימים הקשים ביותר בתולדות המדינה במסיבת נובה ב־7 באוקטובר 2023. הוא שרד את הטבח, הצליח להציל אחרים, התנדב מיד לשירות מילואים קרבי, ולאחר מכן בחר להפוך את הטראומה האדירה למופע חשוף על הבמה.

אחת הבמות המרכזיות בהן הוא משתתף כיום היא ההצגה “אזהרת טריגר”, יוזמה של תיאטרון “פלטפורמא” בשיתוף הקאמרי, דנה דבורין וקרן כהן־ישראלי, בהשראת ובהשתתפות שורדי נובה. עשרה צעירים שהצליחו לחזור מספרים את סיפורם על הבמה בעיבוד דרמטי החושף את הטראומה אך גם את הדרך להחלמה .

“הייתי אחרי חצי שנה במילואים, בתוך משבר אישי שחוויתי בעקבות הנובה,” הוא משתף. “חברה המליצה לי על חוג פסיכודרמה. לא ידעתי שזה יהפוך להצגה בקאמרי. הבנתי שמדובר במשהו גדול ממני – הזדמנות לעשות למען אחרים. עליתי לבמה חשוף לגמרי, עם כל מה שעברתי” .

הלילה שהתחיל באושר והסתיים בסיוט

“הכול התחיל בהתרגשות. חזרתי מחו״ל אחרי טיול ארוך, קבעתי עם חברים להגיע למסיבה וחיכיתי לזה כל כך. סוף־סוף לרקוד, לשמוח, להיות חופשי. ישבתי, הקשבתי למוזיקה והרגשתי אושר אמיתי. אבל אז התחילו האזעקות והטילים. אמרתי לעצמי שאני לא פוחד, שאני פשוט יושב ומחכה שזה ייגמר. לא היה לי מושג כמה מהר הכול יהפוך לסיוט” .

כשהבינו שהמחבלים נכנסים לאזור, החלה הבריחה. “עלינו על רכב, אחר כך מצאנו רכב שטח של חבר אחר ופשוט קפצנו לתוכו. היינו כל כך דחוסים שרגליי ושל חבר נוסף בלטו החוצה מהחלון. למרות המתח המטורף ניסיתי להצחיק, לשמור על מצב רוח. הבנתי שאם אשבר – נאבד שליטה. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לבית של משפחה שחיכתה לנו, ושם נשארנו שעות כשברקע שמענו סיפורים מצמררים על מה שקורה בחוץ” .

מהמילואים לשדה הקרב האישי

למחרת כבר היה בשירות מילואים. “לא היה לי ספק שאני צריך להיות שם. למחרת, בלי לחשוב פעמיים, יצאתי למילואים. בהתחלה שירתי עם יחידה שלא הכרתי, אחר כך שובצתי בגדוד נחשון שבו אני משרת עד היום. לא רציתי להיתקע בבית ולשקוע במה שעברתי. ידעתי שאני חייב לעשות משהו, להילחם, להרגיש חלק” .

רגע שנחרט לעד

“בשטח פגשתי בחור בשם רועי. הוא היה מנותק לגמרי, לא הצליח לזוז. הבנתי שאם אני משאיר אותו שם – הוא לא יוצא בחיים. ניסיתי לשכנע אותו לקום, הוא לא הצליח. בסוף פשוט הרמתי אותו על הכתפיים וגררתי אותו משם. למזלי הצלחנו להימלט. היום אנחנו בקשר קרוב מאוד, אפילו נולדה מזה אהבה כשנכנסנו לבית של בת דודתו. זו הייתה הוכחה בשבילי שכל מה שחשוב זה להציל חיים ולשמור על החברות” .

מהטראומה לטיפול

החוויה הקיצונית הובילה אותו למסלול חדש. “זה קרה רק אחרי. לא חשבתי בכלל על התחום הזה לפני כן. אבל בעקבות הנובה פגשתי אנשים שחוו טראומות דומות. דיברנו, שיתפנו, ושם הבנתי שאני צריך כלי נוסף – גם לעצמי וגם בשביל אחרים. למדתי שיאצו ורפואה סינית, וגיליתי עולם חדש. למדתי חמלה עצמית, הקשבה לגוף ולרגש. היום יש לי כחמישה מטופלים ביום, וזה מרפא אותי בדיוק כמו את המטופלים. בכל טיפול אני חווה שעה של רוגע וסיפוק” .

חיים חדשים ומשמעותיים

“החיים שלי השתנו לגמרי. אני כבר לא עושה את אותם דברים כמו פעם. אני מתייחס לכל דבר לעומק, מעריך את החיים, לא לוקח שום דבר כמובן מאליו. אני מרגיש שהטיפול הוא לא רק מקצוע – הוא דרך חיים. זו הדרך שלי לרפא את עצמי” .

הרצאות והמסר לקהל

בנוסף להצגה ולטיפולים, כפיר מעביר גם הרצאות. “בהרצאות אני מדבר על חברות, אמונה וחוסן פסיכולוגי. אני נותן כלים פרקטיים – אותם כלים שהצילו אותי בליל הטבח. אני מאמין שזה מה שיכול לעזור לכל אחד, לדעת להישאר אופטימי, להחליט שאתה יוצא מזה” .

“אזהרת טריגר” – קול לשורדים

“זה התחיל בכלל כחוג פסיכודרמה,” הוא מספר על ההצגה. “חברה סיפרה לי שיש מפגש כזה, לא ידעתי שזה יתפתח להצגה בקאמרי. הגעתי, דיברתי, כתבתי, ופתאום מצאתי את עצמי על במה. ההצגה נוצרה יחד עם עוד שורדים ושורדות, בעבודה צמודה עם אנשי מקצוע. אנחנו מספרים את הסיפורים שלנו, אבל זה כבר הפך לסיפור קולקטיבי” .

על החוויה על הבמה הוא אומר: “אני חשוף לגמרי. אני מדבר על הזוועות שראיתי, אבל גם על היום שאחרי. זה קשה, אבל כשאני עומד מול הקהל אני מרגיש שכל מילה מחברת לי עוד חלק בלב שנקרע שם. יש לי חברים שלא חזרו מהמסיבה, ואני עדיין שואל את עצמי למה אני כן והם לא. אין לי תשובות. אבל דרך ההצגה, דרך המפגש עם הקהל, אני מרגיש שאני מקבל חלק מהלב שלי בחזרה” .

הקהל שותף למסע

“זו חוויה חזקה גם בשבילנו וגם בשבילם,” הוא מוסיף. “הקהל לא פסיבי – הוא שותף למסע. אנשים יוצאים מהאולם עם תחושה שהם היו חלק ממשהו גדול, שהם נוגעים בטראומה ובתקווה יחד איתנו. וזה בדיוק מה שאני רוצה – להפוך את הסיפור האישי שלי ושל החברים לסיפור של כולנו” .

סיכום: מהשבר לחיים מלאי משמעות

“אני לוקח איתי את ההבנה שהכול שברירי, ושאי אפשר לקחת שום דבר כמובן מאליו. קרה לי נס, ואני בוחר לחלוק אותו עם אחרים – בטיפולים, בהרצאות, על הבמה. כל מפגש עם אנשים, כל הקשבה, מחזק ומחזק אותי בחזרה” .