מהשתלת כליה למאבק עירוני להצלת חיים

ארז פלג (63), תושב הוד השרון, אב לשלושה וסב לנכד שהחל לאחרונה לצעוד את צעדיו הראשונים, לא תכנן להפוך לפנים של מאבק ציבורי. אבל אחרי שעבר השתלת כליה בחודש מאי האחרון, הוא החליט שהמתנה שקיבל – לא תישאר אצלו בלבד.

בימים אלה מוקמת בעיר יוזמה קהילתית חדשה בשם “שגרירי הוד השרון לבריאות הכליה” – מיזם שמטרתו להעמיק ידע, להגביר מודעות ולבנות קהילה תומכת לחולות ולחולי כליה ולבני משפחותיהם. את היוזמה מוביל פלג, מושתל כליה בעצמו. היא מוקמת בברכת סגנית ראש העיר יעל עבוד ברזילי, האחראית על תחום הבריאות בעיר, מורן שמרת, בליווי הנהלת אלומה ובסיוע עמותת “מתנת חיים”.

מחלה שקטה שמתקדמת בלי להתריע

מאחורי היוזמה עומד סיפור חיים מרשים: איש הייטק שהקים חברה כבר בגיל 27, העסיק כ־300 עובדים, פעל שנים בתחומי ביג דאטה ואנליטיקה בעולם הבריאות, מכר את החברה בשנות ה־50 לחייו והקדיש את זמנו לייעוץ, להתנדבות, לגידול בונסאי ולהגשמת חלומות.

אלא שמתחת לפני השטח ליוותה אותו מחלת כליה כרונית – מחלה שקטה ומתקדמת, שאינה “צועקת” עד שכמעט מאוחר מדי. כ־10% מהאוכלוסייה הבוגרת יחוו במהלך חייהם מחלת כליה כרונית בדרגות שונות. לעיתים המחלה מתקדמת ללא סימנים ברורים. בהוד השרון בלבד, למעלה מתריסר תושבים ממתינים כיום להשתלת כליה.

“מודעות היא צעד ראשון להצלת חיים,” אומר פלג.
“קהילה שמדברת על בריאות ומכירה את הנתונים – יכולה לשנות מציאות.”

המיזם אינו קורא לתרומה ואינו מפעיל לחץ. להפך. הקבוצה תפעל כקהילת ידע והפצת מידע – בנועם, בכבוד ובאחריות. המטרה היא להנגיש מידע אמין, לענות על שאלות קשות וללוות משפחות שנקלעות למציאות מטלטלת של מחלת כליה.

“אין תרופה. אפשר לעכב – אי אפשר לרפא”

פלג ידע במשך שנים שמצב הכליות שלו מתדרדר. “אין תרופה,” הוא אומר בפשטות. “אפשר לעכב, אבל אי אפשר לרפא. לפני שלוש־ארבע שנים הרופא כבר התחיל לדבר איתי על השלב הבא: דיאליזה או השתלה. איך אתה רוצה לחיות?”

פחדת?

“לא פחדתי במובן ההיסטרי. אני ביצועיסט. כשיש בעיה – מטפלים בה. אבל זה רגע שבו אתה מבין שהחיים עומדים להשתנות. פתאום מדברים איתך על מכונה שלוש פעמים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם. על הגבלות מים ותזונה קיצונית. זה לא ‘עוד מחלה’ – זה אורח חיים אחר.”

נתון אחד טלטל אותו במיוחד: כ־85% מתורמי הכליה האלטרואיסטיים בישראל הם דתיים.

“אמרתי לעצמי – אני הולך לשנות את זה. זה לא יכול להיות שהנושא הזה שייך למגזר אחד בלבד.” הוא החל ללמוד את התחום לעומק, הקים קבוצות חשיבה ואף גייס מימון ראשוני. אך היוזמה הראשונה לא התרוממה. ואז החליט לעשות צעד אישי – ולספר את סיפורו בפומבי.

הפוסט ששינה הכול

במשך שנים היה ברור שאשתו תתרום לו כליה. הם עברו את כל הבדיקות, הכול היה תקין – אך ברגע האחרון היא נפסלה רפואית.

“זה היה רגע קשה,” הוא משתף. “ואז שאלתי את עצמי – מי שם אותי לבקש ממישהו לוותר על איבר בשבילי?”

בפוסט אישי שפרסם כתב בפשטות על מצבו ועל הדילמה. תוך שבוע קיבל חמש פניות מחברים שהציעו לתרום לו כליה.  “הייתי בהלם מוחלט. ארבע חברות ואדם נוסף. שתיים נפסלו על הסף. ובסוף – מרב תשובה מבארותיים החליטה ללכת על זה.” מרב, יועצת ארגונית בכירה במערכת הבריאות, הכירה מקרוב את עולם הדיאליזה דרך עבודתה והבינה היטב מה המשמעות של חיים המחוברים למכונה. ההיכרות הזו, לצד תחושת שליחות אישית, הובילו אותה להיבדק כתורמת. תשעה חודשים לאחר שיחת הטלפון הראשונה ביניהם – בוצעה ההשתלה.

“נולדה לי כליה חדשה,” מתאר פלג.

מה לדעתך גרם לה לעשות את זה?
“יש אנשים עם רצון עמוק לתת. אצל דתיים זו מצווה. אצל חילונים – זה משהו פנימי. זה לא קורה כי מישהו מבקש. זה קורה כי יש באדם משהו טוב שרוצה לצאת.”

“זו לידה מחדש”

פלג לא עבר טיפולי דיאליזה. “הייתי נחוש לא להגיע לשם. סבא שלי עבר דיאליזה – זו טראומה בשבילי. לראות אדם מחובר למכונה שלוש פעמים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם. מותר לו שתי כוסות מים ביום – כולל מרק. הגוף מגרד, השרירים מתכווצים. הודעתי שאני לא רוצה לחיות ככה.” לפני ההשתלה חי עם עייפות קשה, התכווצויות שרירים והגבלות תזונה מחמירות – אשלגן, עגבניות, תפוחי אדמה ומזונות נוספים נאסרו עליו.

והיום?

“היום בבוקר עשיתי אלפי צעדים, חצי שעה אימון כושר, טיפלתי בבונסאי. אני הכי פעיל שאפשר לדמיין. זו לידה מחדש.”

שוברים שתיקה עירונית

מה בעצם אתה מנסה לשנות?

“את המודעות. הנושא הזה סודי. אנשים לא מספרים לשכנים שהם בדיאליזה. הורים לא תמיד משתפים את הילדים. כמו שפעם לא דיברו על טיפולי פוריות. ברגע שמתחילים לדבר – זה מדבק.” לדבריו, רבים מהפחדים סביב תרומת כליה נובעים מחוסר ידע:
מה קורה אם בעתיד התורם יצטרך כליה?
מה עם ימי מחלה?
מי מלווה את התהליך?

“קרובי משפחה מדרגה ראשונה של תורם מקבלים קדימות בתור. המדינה מעניקה זכויות. יש ליווי מלא. הרבה חששות פשוט מבוססים על חוסר ידע.”

“קיבלתי מתנה – ואני חייב להעביר אותה הלאה”

כיום כבר פועלת קבוצה ראשונית של כ־15 שגרירות ושגרירים בשלב ההקמה. המטרה היא לקיים מפגשים, להפיץ מידע אמין וללוות משפחות ברגעים שבהם הן שומעות את המילים: “צריך השתלה”. במקביל, פלג מתנדב בארגון “מתנת חיים” ומקדם תוכנית ליווי דיגיטלית־אנושית למשפחות.

החלום שלו ברור: “שלא יהיו פה אנשים שממתינים לכליה. זה נשמע נאיבי, אבל זה היעד שלי. לפחות שנדע מי הם, שנחבק אותם, שלא ירגישו לבד. ראיתי כמה אהבה קיבלתי. גיליתי כמה טוב יש בעולם. קיבלתי מתנה – ואני חייב להעביר אותה הלאה.”