מאחורי כל סיפור – יש לב פועם

קרן שלהבת, כתבת ב"הוד השרון ניוז", התארחה בבני ברית בהוד השרון ושיתפה את המשתתפים בעבודתה העיתונאית.

"אני הייתי ילדת פרדס", היא צחקה. "הייתי מביאה הביתה כל צפרדע שמצאתי, עד שאמא שלי כבר לא ידעה מה לעשות איתי. אפילו הייתה לי כלבה שהחבאתי בחדר כמה שנים טובות."

אבל מאחורי הילדות הסקרנית הסתתרה גם ילדה חולמת. "בבית הספר לא ממש למדתי, אבל תמיד רציתי להבין אנשים. כשלא יכולתי להיות וטרינרית כי פחדתי ממחטים – עברתי לאהבה השנייה שלי: כתיבה."

שלהבת סיפרה על הדרך שהובילה אותה להיות אחת העיתונאיות המזוהות ביותר עם אזור השרון – הוד השרון, רעננה, כפר סבא והרצליה. "אני כותבת על אנשים", אמרה. "על החיים עצמם – על כאב, על חסד, על ניסים קטנים שקורים מסביבנו."

כך, למשל, סיפרה על גבר בן שבעים שפגשה – שומר בית ספר לשעבר, שהתמוטט כלכלית ונאלץ לחיות במכוניתו. "הצלחתי לשכנע את העירייה לשכן אותו בהוסטל. זו לא רק כתבה, זו שליחות."

מניב אוליאל ועד קורבנות המלחמה

בהמשך ההרצאה סיפרה שלהבת על מפגשים עם דמויות שנחרתו בזיכרונה. אחד מהם היה ניב אוליאל – מוזיקאי צעיר שניגן בקניון G בהוד השרון.

"הוא סיפר לי שהוא הבן של חיים אוליאל מלהקת 'שפתיים', אבל רצה להתפרסם בזכות עצמו. כמה חודשים אחר כך הוא נפטר – והסרטון שצילמתי היה התיעוד היחיד שלו מנגן ושר. זה רגע שאתה לא שוכח."

שלהבת דיברה גם על סיקור סיפורי כאב לאומיים – כמו הרצח במשפחת פישר ממגדיאל, סיפורו של הדר גולדין, והמפגש המרגש עם עידו רובינשטיין, עובד עיריית כפר סבא שבנו, בן רובינשטיין, נפל בלחימה על הבית בשדרות.

"הוא אמר לי משפט שלא אשכח: 'בקבר יש רק בשר ועצמות, אבל המורשת של הבן שלי תישאר בליבנו לעד'. המשפט הזה גרם לי להבין כמה חשוב תפקידה של העיתונות – להנציח, לתת קול לזיכרון."

בחלקה האישי של ההרצאה שיתפה שלהבת את מאבקה במחלת הסרטן. "חליתי בסרטן השחלה, ובזמן הטיפולים נאלצתי לעזוב את הדירה. לא היה לי כוח, לא מקרר, לא תנור. ואז פתאום – נשים טובות לב כמו נירית סוקול ז"ל עזרו לי, הביאו לי את מה שהיה חסר. בזכותן קמתי מחדש."

היא סיפרה על כתבה שפרסמה לאחרונה על אווה עזר, שמוכרת עציצים כדי לממן את הטיפולים של אחותה החולה. "היא אמרה לי: 'אני לא רוצה להתעסק בכסף, אני רוצה לעזור'. זה בדיוק מה שמניע אותי בעבודה שלי – האנשים האלה."

לקראת סיום פנתה שלהבת לקהל: "אני מאמינה שכל אחד כאן הוא סיפור. מאחורי כל אדם יש רגע שיכול לרגש מדינה שלמה. העיתונות בשבילי היא לא רק מקצוע – היא שליחות אנושית, גשר בין לב ללב."

הקהל מחא כפיים ממושכות. היה זה בוקר שבו סיפורי חיים, כאב ותקווה התחברו למסר אחד ברור: עיתונות אמיתית נולדת מתוך אהבת האדם.