מאותו רגע, החיים מקבלים מבנה חדש.
פתאום יש תאריכים ביומן שלא בחרתי, מושגים שלא תכננתי ללמוד, ושאלות שמופיעות לפני שהגוף בכלל מבין מה הוא מרגיש. יש את הבדיקות, יש את התורים, ויש את הזמן שביניהם – הזמן שבו הראש רץ הרבה יותר מהר מהגוף.
לא הכינו אותי לזה שהמתח יכול להרגיש גם בבטן וגם במחשבות.
לא לימדו אותי איך להתמודד עם הרצון להיות "חזק" בשביל אחרים, באותו זמן שבו אתה מחפש מישהו שיהיה חזק בשבילך.
ולא סיפרו לי כמה כוח יש בפגישה מקרית עם אדם שלא צריך שתסביר לו כלום – והוא מבין.
עם הזמן הבנתי שחוץ מהדרך המקצועית שמלווים בה רופאים ואנשי צוות, יש עוד שכבה בהתמודדות עם סרטן המעי הגס:
השכבה האנושית.
אלה שחווים את זה מבפנים, כל אחד במסלול שלו, אבל מזהים אחד את השני במבט.
אלה שיודעים מה זה לילה ארוך מדי לפני תוצאה, או שקט בחדר המתנה שמדבר יותר ממילים.
ומתוך ההבנה הזו נולד הרעיון להפוך את מה שאני עובר – למה שאנחנו יכולים לעבור יחד.
ב־12.1.26 בירושלים יתקיים הכנס:
"צו מניעה והתמודדות עם סרטן המעי הגס"
לא במקום טיפול ולא במקום אנשי מקצוע, אלא מרחב שנבנה על ידי מתמודדים, עבור מתמודדים, מחלימים ובני משפחה.
יום של שיחה, הקשבה, רגע לנשום, וקצת מקום בתוכנו שבו אפשר להיות אמיתיים בלי מסכות.
כי לפעמים מה שחסר זה לא עוד מידע, אלא פשוט חדר שבו אפשר להיות בלי להסביר.
להגיד "אני כאן".
לשמוע "גם אני".
ולהרגיש, אפילו לרגע, שלא צריך להיות לבד בזה.
אם אתם במסע הזה, או מכירים מישהו שנמצא בו – אתם מוזמנים.
לבוא, להיות, לשתוק או לדבר.
כל אחד בדרך שלו.
