יוסף אדיב, אביו של ראש העיר לשעבר – חי אדיב, הלך לעולמו. אדיב שרד את מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ, הפך למורה וגידל דור של לוחמים לתפארת.
"אין גיל לאובדן של אבא", ספד חי בנו על קברו של אביו. "הלכת בשיבה טובה בגיל 95. כל תחנות חייך כתובות ומתועדות בכתב ידך המסודר להפליא. סיפור הציונות, סיפור של מדינת ישראל, סיפור של בחור שהשאיר הכל מאחור ומימש את חלומו לעלות לארץ ישראל. היית מורה ומחנך נערץ – אהוב על כולם. הנחלת לדורות רבים את התנ"ך בו ראית את ספר החיים תרתי משמע".
אדיב תושב הוד השרון, בן 95 במותו, הלך לעולמו ביום שבת בבוקר. אדיב היה אב לשבעה ילדים: שמחה, חי, רחל, בנימין, שמואל ז"ל – סגן אלוף בגבעתי שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בהר דוב ב-26 באפריל 1988, יאיר, ולילך ז"ל. הלווייתו התקיימה ביום א בשעה 18:00 בבית העלמין במגדיאל. בני המשפחה יושבים שבעה ברחוב השח"ל 51 הוד השרון.
חי: "אבא היה ציוני ואהב את המולדת. הוא הקים לנו בית חם ואוהב בשכונת גיל עמל. הוא חינך אותנו לאהבת אדם באשר הוא, למעשים טובים, לעזרה לזולת ולאהבת הארץ. הוא היה גאה בבניו שהתגייסו ליחידות קרביות בצה"ל, הוא נהג לומר שביטחון של מדינתנו הוא עתידנו וערובה לכך שהשואה לא תחזור שנית".
אדיב שנזכר בילדותו ובבגרותו מספר בערגה על הארוחות בימי שישי ובחגים. על הריח והטעם של המאכלים של אמו, על מזמורי החג והשבת של אביו שעמד בראש השולחן.
"זו הפעם השלישית שאנחנו טומנים באדמת הוד השרון את אחד מיקירנו", אומר חי בעצב. איבדנו את אחי שמוליק שנפל בשנת 1988 בהר דב, וגם את אחותי לילך שהייתה בת הזקונים ונפטרה בטרם עת. ביום ראשון, טמנו את אבי באדמה שכל כך אהב. הוא הלך לעולמו מוקף ובאהוביו ובשיבה טובה. ליוונו אותו בדרכו האחרונה למנוחת עולמים", הוא אומר.
חיו ופועלו של יוסף אדיב
יוסף אדיב, נולד בשנת 1926 למיסה ולחי דוייב בעיר מיסורטה שבלוב. אביו התפרנס כסוחר. בזמן המלחמה, האיטלקים גירשו את כל היהודים בעלי אזרחות צרפתית לתוניס אל 'גטו אוקלה'. אדיב נלקח למחנה עבודה 'ביזרטה', שם לדבריו הוא הוכרח לענוד טלאי צהוב, חטף מכות, הועבד בפרך וניזון מפיסת לחם ותפוח אדמה.
בשנת 1945, כשהמלחמה הסתיימה – הוא שב אל משפחתו בתוניס ומשם כולם שבו למיסראתה. בשנת 1948, כשקמה מדינת ישראל, החליט אדיב להעלות ארצה למורת רוחו של אביו שנסע למנוע ממנו לעזוב. אדיב ברח, אך אביו הצליח לאתרו והתחנן אליו שישוב עמו לביתם. הוא נשבר, והסכים לחזור בתנאי שיורשה לו להקים תנועה ציונית.
זמן קצר לאחר ששב לעיר הולדתו, הצליח להקים תנועה ציונית שמנתה 450 ילדים. בתנועה העביר תכנים ציוניים: הצגות בשפה העברית, שירת התקווה ודיבר על ישראל. אביו שחשש לחיו, שלח אותו לטריפולי ומשם עלה לישראל.
העלייה לישראל
אדיב הגיע לאשקלון והתפרנס מהוראה. את אשתו רינה, פגש בבית עולים, השניים התחתנו, עזבו את אשקלון ועברו להתגורר במושב אלישמע. בהמשך הפך למורה במושב ואף מונה למנהל בבית הספר בו לימד. במהלך השנים לימד בבית ספר בנווה ימין ואף בבית הספר תל"י בהוד השרון. כעבור 20 שנה בתחום ההוראה, החליף מקצוע ועבד כמפקח במס הכנסה.
אדיב שאהב את מקצוע התנ"ך אותו לימד, סיפר כי הוא מרבה ללמד את נכדיו ותלמידיו אודות מאורעות התנ"ך – שבזכותם הוא זכה להעלות ולהקים בית בישראל.
חי, אביך פעל רבות למען הנצחתו של אחיך שמואל ז"ל. האם העיסוק בהנצחה השפיע לרעה על בני המשפחה?
"להיפך. אבא דאג לחזק אותנו כמשפחה. כשאבי ספד מעל קברו של אחי, הוא ציטט את מילותיו האחרונות של אחי ברגעי הקרב – 'קדימה הסתער', זה אומר הכל. למרות הכאב, אבי רצה שההגנה על המדינה שלנו תימשך. הוא ריגש אז אלפי אנשים ששמעו את דבריו. למרות כאבו הוא המשיך להיות אב תומך ואוהב, סב שמלא באהבה לנכדיו – למרות השכול. מעבר לאבדן אחי, משפחתנו כאמור איבדה גם בת ואחות. לילך אחותי הקטנה הייתה בעיני אבי הפרח של המשפחה. הוא נשבר שהיא נפטרה".
בביתם של משפחת אדיב הקצו חדר לזכרו של האח שנפל, פינה בסלון ואנדרטה בגינה האחורית. "באחד מביקורי בהר דב, ראיתי ששברו את האנדרטה של אחי. כאב לי לראות אותה עקורה והחלטתי להביאה לחצר ביתנו", אומר חי בעצב.
בזמן כהונתו כראש עיר, דאג חי להנציח את אחיו בסרט בשם 'קדימה הסתער' – סרט שנועד לעודד בני נוער להתגייס. "הסרט נחל הצלחה ובעקבותיו אחוזי הגיוס בעיר הוד השרון זינקו", אומר חי.
קירות ביתם של משפחת אדיב מעטורת בציוריו הססגוניים של יוסף, שהנציח את אהבתו לסיפורי תנ"ך דרך הציורים וכן בלימוד תלמידיו ונכדיו.
חי בעיניים נוצצות מגאווה ועצבות: "אבא חי את התנ"ך ואהב ללמד. התלמידים שלו נהגו לבקר אותו גם שהתבגרו. אחד הסיפורים המרגשים קרה שאחד מתלמידיו שחלה, הגיע לבקרו. הם התרפקו על העבר, החליפו חוויות ומאוד התרגשו. כמה שבועות לאחר מכן התלמיד שהיה כבר בן-70 נפטר. אבא היה איש שמשאיר את חותמו בכל מקום. הוא תמיד דאג ותמך בכל המשפחה. אנחנו מאחלים לו שינוח על משכבו בשלום".
שמואל אדיב
סגן-אלוף שמוליק אדיב נפל ביום ט' באייר תשמ"ח (26.4.1988), בקרב על הגנת יישובי הצפון. הוא נהרג בהר דב, כאשר הסתער עם פקודיו על חוליית מחבלים. יחידתו יצאה לסריקות, בעקבות התרעה שקיבלה על חדירה דרך גדר המערכת, נתקלה במחבלים והתפתח קרב. שמוליק נפל בקרב זה, אך חייליו השלימו את המשימה וחיסלו את חוליית המחבלים. סגן אלוף אדיב הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במגדיאל. בן עשרים-ותשע היה בנופלו.
