כולנו פעילים ברשתות החברתיות ובאמצעי המדיה הדיגיטלית השונים, מפרסמים פוסטים, קוראים פוסטים, מגיבים ומשתפים .והזיכרון הדיגיטלי? אינו שוכח דבר. המידע במרחב המקוון נשמר לעד, ובאמצעות מנועי חיפוש שונים אפשר להגיע אליו גם שנים אחרי שפורסם.
מעסיקים, אוניברסיטאות, שכנים, לקוחות, תלמידים ובני זוג פוטנציאלים יכולים בקלות , לחפש ולמצוא את המידע הזמין ברשת על המועמד הפוטנציאלי להעסקה, ללימודים, לחברות או לזוגיות.
לאנשים קשה עד בלתי אפשרי לנתק את עצמם מרגעים משפילים ומביכים שהתרחשו ופורסמו בעבר, והדבר פוגע ביכולתם להביא לידי שינוי בחייהם, להשתפר, לחזור למוטב ולזכות בהזדמנות שנייה.
עד מתי צריכים פרסומים אלה להישאר בזיכרון הדיגיטלי של הרשת. האם לנצח נצחים? ללא "התיישנות" ? פג תוקף לפרסומים אותם היינו רוצים להעלים מהזיכרון הדיגיטלי?
בעוד שבאירופה יש חקיקה אשר קובעת כי לאנשים הזכות לדרוש ממנועי חיפוש להסיר קישורים הכוללים מידע אישי הנוגע אליהם במקרים בהם המידע אינו מדויק, הולם, או רלוונטי, זכות שאף הורחבה לכלול כל מקור מידע אינטרנטי, ומכילה חובת מחיקה של נתונים אישיים כאשר הם אינם נחוצים עוד ביחס למטרות שעבורן נאספו ועובדו. בישראל מסתפקים בחוק הגנת הפרטיות ואיסור לשון הרע מה שאומר שאם אדם יתמודד למשרה מסוימת תוצאות החיפוש שיעלו עם הקלדת שמו ברשת האינטרנטית יכולים להגיע עד לפרסומים שלו או של אחרים עליו מקדמת דנא אל אף שמאז ועד היום עברו מים רבים בנהר.
מנגד, יש שיאמרו כי "הזכות להישכח"- למחוק , לשכתב ולצנזר היסטוריה פרסונלית פוגעת בזכות החוקתית לחופש ביטוי ובזכות הציבור לדעת . בעייתיות העולה במיוחד במקרים של עבריינים, בעיקר עברייני מין .או ברופאים שמורשעים בעבירות של רשלנות רפואית שיש חשיבות עליונה להזהיר את הציבור ולהנגיש לו כל מידע שקיים על מנת שיוכל לקבל החלטות מושכלות. איזו זכות גוברת?
לכל הטורים של עורכת הדין מיכל גלבוע
ליעוץ עם עורכת הדין מיכל גלבוע על תביעות לשון הרע
לפרטים נוספים: עו"ד מיכל גלבוע 054-6811771 gilboam10@gmail.com
